Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 92

92 <!(לעיל ו׳ ני) ומסרה הלגנה ומשה הממס (ישעי׳ ג׳ד נ״ג) והעני! גאוזוז <רר עס מפר מסורק« מסירה כקרקע» ני המממיש חוסר וטומן סכיו מכלימה ,צעי> ®u bist vertrauensvoll, da dir: :נדו ל,למי המראה החוצה, ויתורגס, noch Hoffnung bleibt; schämst du dich itzt deiner Fehler, weilest sicher d» einst. יב (י) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, אמר אש ה,«יון הנהו נלסיד הגוער לעשמומ השאנן אשר אם י,זוהו 'מונח לנגדו: הכי גנון ,עמר זה למועדי רגל? וימורנס: -Ist Verachtung ein Brand für den Glück —?lichen, ziemt fie darum sich für den Unheilbelasteten ועוד נראה ,אופן אמר, עשתות מענין מעיו עשת סן (שיר הסי' ה' י׳ד) והר,וי ממנו עשתות נמו מן קסת , קסתות, נמווקסתומיו מש,רנה (תהלגם (צ״ז ט׳ו) והענין ע׳ד פתע ים,ר ואין מרסא, ני סתאם י,וא אדם, מועדירגל, ע׳ד עד מתי אמם פוסחים על שתי הסעיפים דאליהו(מ״א י״מ נ׳א) ני לסי דנרי נל המגארים המם,,ים מלת עשתות על הממשגה: הראוי עשתנות י ויתורנם׳ Wie Blitzesflamme kömmt Verstoßung für des Glücklichen Sicherheit, die doch nur bestimmt für Glaubensschwache. מענדל ב״ר יצחק ז״ל שטעיז.