Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 80

80 מענדלזצ׳ל נעל ש׳ות צ'צ, ויסי ושנתם למשה׳ וינא מנתו מק״ק העליםיי לשאול את סי רנ המדינה, אס נכון הדנר ועיניו לקחת לסם הרו מוה' שנתי נ׳ן ולתת סרננות נקהלתם על שכמו. ויאמר הגאון נעל צ'צ ז׳ל אל אורתו סנננד: הידעת את רני שנתי הזה ואת שיחו? והרג מוס' סעשיל ז״ל, אשר היה מסיי הדעת והלשון ענהו נרגע: תלמידי רני שנתי הוא? הלא »וו לן להושינו על נשאך הנה, ואתה לן ושג נסעלישייא! העניו והתמים נעל צ״צ החריש, ונמוצאי שנת כמג לק׳ק הנ״ל ננל סדנרים אשר דנר עם הרג סג״ל, לא כחד דנר, ויושני העלישויא לקחוהו אליהם. ויהי אחרי נן פשו3 מוס׳ העשיל זצ׳ל למדינתו דרן עיר לייפניק הרחוקה כשתי פרסאות מק״ק סעלישויא׳ סלך נעל סש״ך נרגליו לקנל פני רגו, ויפגשהו וינך מאוד ויציע לפניו שאלה אשר נפלאה נעיניו זה ימים יניס, ורנו ועומק שנלו ענהו גרגע ויתר נל ספקותיו, ואז נסייו איש מעל אחיו והרג מוה' העשיל ז״ל הלך נמרננה דרך עיר ריינין, אן ועל סש״ך עוד רןאחרימרנגתו ולא יכיל להפרד ממנו, עד אשר התחנן לו רנו ני ישיג. יישמע וקולו וישו שם נק׳ק העלישויח ישנ נשנת תחנמוני נישינס קנועה,' וננראה שם נתארח אצלו הגאון נעל טורי זהו, ני 1ש'ות ע׳הג סי' ל׳ו נזכר שעני הטורי זהנ דרך ק״ק העלישויא, ונהקדמת הש״ן לס׳ נ'הנ נתנ שנעשה אנסניא לסרג ההוא עיי״שז וקרע סדנר ששני המעשים האלה עולים נקנס אחד. אן ראוי להעיר על מס ששמעתי מפי איש רנני ותורני מוה' יוסף נרעסלויא ז״ל, ני הגאון הסולנאי מהו׳ משולם טיסמנין זצ׳ל אנ׳ד נק״ק סרעסנורג יעי׳א אמר ני לא האמין לשמועה היות הגאון נעל הש״ן ז״ל נקנר נק״ק העלישויא, ני אס שנ אחרי מם הנזירות אל ארן מולדתי. אחרי נקשת הסליחה מננור המנוח זצ״ל אומרה, ני מלוד הזרות שנחשד נזה מפאת עצתו / ני ישלח השקר ידו נזמן לא נניר אל נית מועד לנל חי ועל פני החיים והמתים יענה עד שוא, הנס ראינו ממנתו הגזרר לתעלה אשר נתו אל החנם הנוצרי וו י דרי ן (והמנתו ההוא שמור עד היום הזה נוינליאטקא ולייסציג) ני ישו עדיין ושנת ת'נ נהעלישויא, וושנת חנ״נ ננר נאסף אל עמיו לנמוואר לתעלה ונן מצאתי עתה נספר שפתי ישנים ונם' סדר הדורות ני נדפס ס׳ך על ח 'מ ושנת תנ״ג ואז כור נוע הרו ז׳ל נמנואר שם והקדמת חותנו) ומדוע נעמול להנחיש עדות התצנה אחר שאין וין זמןשגתו והעלישויא ונין זמן מותו נ׳א נתשלש שנים? וניותר אנז נעיין והקדמת חתנו לחיית, שהאריך וחרוזים לספר וריחתו מארן פולין ועת הגזרה ונניסתו לוית הגאון ז״ל וני נתן לו הש״ד שם את נתו לאשה ותת אח״נ וקוצר ימים עיי׳ש ׳ ולו שו הגאון לאון תולדתו. לא היה נמלט מנוא זנר מעט מזה ננל ארינות סדורים והקדמה הנ׳ל. ומס שנמנ נש״ך ח'מ סי' ס׳ח סק״א ונן שקלתי אני נסיותי ומדינת מעהרין שס'1 (צ׳ל שפייר) שעירות ניניניות למשקל א' לו׳ט מעהריש ונו', אין לשפוט תזה נ" שו לארצו, ני אחר־ שלא נחו נאשר הייתי יש לפרש והיותי על זמן ההוא• שפייו אשר חור הם: .1 שפתי נסן על ש״ע י׳ד, .1 שפתי נהן על ש׳ע ח'מ, .1 נקודת הנסף׳ .4 תקפו נסן, .5 ננורת אנשים, .6 קנות על גזרות ת׳ח (מנ״א סי׳ תק׳נ׳ו׳ .7 והערוך מש״ן, ורונס נרססו אחר מותו על ידי ונו ר3י משה 'וחתנו רוי מאניש וננדו רבי אהרן זנר נלס לחיי עולם הנא אני טרם אנלה לדור אעירה על התדמות נפלא אשר וין הגאון ועל שפתי נהן ז״ל ובין חותנו זקנו רוינו משה איסרלש ז״ל (שהיה חותן הנגיד רני וואלף