Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 73

73 לנס לא הנה אימה, ולח שמעו קול נוגש, מלחמם שגעו ומהונס הכינו מלגרם, לא נקשו נדולות ׳ שנעת לאס ושקט למו אושר עד נלי 7י: ועתה על מותרות לא תועלנה אה כספס יוציאו ננמו יעיי גאון ובונה כלתו לנושי מכלול אס נניתם אין לאס, נעושק ונלוז ינטחו ׳ לדמיה יתנו יד ני תהי לחו למעוז, יקחו כסף ולא ישלמו והנושה נא לקחת את גויתס. ומה נחס ני ייחלו עור? מה תקותס לי ינצעו?' אס נעמל ותלאה יאסוף עוד כסף מעט נשלב נאנינ יחלוף והיה נלא היה; על תהו ואפס יוציא כססו נחומר ינין מלנוש ואחר על פתחי נדינים ילך וישים ני ימצא לחם. אחת היא על נן אמרתי: לסי הונו יחיה האדם, חזי יאושר נארן וחצי הזמן אליו לא יגיעו. המלחמה. מעין הרעות, המלחמה, ממנה יצאון לני מצוק ולחן; ויה מתמהון יעור עיני נני חלוף, נניס לא סכל נמו? הן חרוצים ימינו עלי ארן ושנותינו מאל חצצו, למה זה נדון עוד לקראת המות הזה אשר עוד מעט ינואנו, ושנות מספר יאתיון ‘ אם מנלתי רנת שנעתגו הדוש והלענה עוד נוסיף על מדורות ימינו? הלא אח אנוס לאנוש, מדוע לא יחמול איש אל אחיו• אמנה, פרא אדס ממיתו יער, עור מאריות גנר לטרוף טרף; היטרוף אריה ניער את האריה, אף אם טרף אין צו? ואתה 3ן אדם, נחיר יצורים נלס י לקחת את דמי אחיך אן משמק לן! רנ לכם נכי חלוף י ומדוע תאנו התנשא על אחיכם הן אדמתכם לנגדכם ענדוה זרעו וקצרו, ואכלו את טונ הארך, ואם מצערה היא, התנונני עד רחני ארן, עוד נה ארצות ש׳ממות לא נושנות, ענוי את הארן הנשמה והיא תריק לכם נרכה עד נלי די. ואם נעד חסן הננוד תפארת תהו ילדה תשאה ׳האין שממה? שודד, אם זדון לנו ישיאהו להשניע רענון כנודו מדוע יכרית גויס ישוס וישאף יחיל מדוע יריק חרנו וימלא .את הארן חלל? תאנד ממלכה ויושנ נה, אסף יאסף כל, יזל דם כגשם שוטף, ואשר ינוס מן החרג ימות נרענ, על מהל להמליך אדם חנף, מוקש עם׳ לתת לו פאר ותהלת אדם• אהה לתהלה דמי אדם יניוה' אהה לאים ני ישכח יקרתו! — הנשר והזבוב. נשר נדל נגפים עד מרום העניס עוף הנניה, וכל צפרים, כל נני אנר תהלתו נשרו. תהצה תוליד קנאה וקנאה תהלה, משל קדמוני הוא; זנונ קצר האנר הרהינ עוז ננפשו לעלות אנר נאניר נעלי כנף דמה היות יהיה כמוהו. ונאש־ נאה השמועה אל אזני המלך אמר אל נמנזה ושפל הלזה : מחר ישא אנרותיהו אתי ונראה מה יהיו חלומותיו אין יעוף נאפו וקנאתי עלי• הנשר עוד קדם נוא טרם נא זנונ איש רינהו כי נדרנו עסה מנד לנד, ויפן כה וכה כאשר יעשו הזנונים. ויהי נאשר נא נס הזנונ נתוכם הנשר קל לעוף נרגע שם נין עניס קנהו׳ ויקס אף הזנונ יאפו יישא אנרותיהו היגעות׳ אך עוד זה יאנר והנה גא רוח גדולה ומגע נננסיו ולארן הפילמהו. וכל נעלי כנף לעגי מעוג נשסמס'הרחינו פיהם קיאו ולא דמו: האח• ראתה עיננו, אליכם משוררים קלי הערך! אקרא, ננוניס נעיניכס• שמעי אלי לא מלכו רומה׳ עטכם דעו סן תשוו לזנונ לח עז הלזה. 4 1. «eft.