Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 36

36 וזאת שנית אמרתי הנה אחכמה, אכן פליאה היא מני גבוהה ורמה! איך בעון ומרי יחצוב לו קבר בן—האביונה, קצוץ—וקטין—האבר? כחומר ביד יוצר « כלי יצרו הן הנהו ואך את זאת הן יעשה אשר אותה נפשהו' אם הלב סורר שוטף במרוצתו מיד אל נתנה לו רוח תאנתו למה זה יענש, למה יוסר? אם מבטן לתאוה הנה ׳אסר? — לו חפצי בידו ולא יעבדהו, הן אך לטיב יכונן מעבדהו? שלישית: איכה הנפש מכאוב תחוש, הן גוף איננה, גם בשרה לא נחוש? ואיך אחרי—מות תוסר נשמת שרי¬ בי אך רוח הנח, הן נודע למדי? במה תענש אם באש?— אם במים? הן כל גוף אין בקרבה אך רוח חיים. היכאיב עפר את עפר, אם האיש לרעהו? והגוף הן יפדר, כי התה יעזבהו? עוד זה מדבר טרם שאלתו תמה לקח הכהן בחפניו רגב אדמה וישליכהו לראש שואל השאלה ■ עד כי נפל אחייו ופניו למעלה. עודו משתאה, בוכה, ונואק והנה לשופט קורא וצועק. . ׳!שאלתי כן אמר,'׳ שאלה למורה והוא חלף המענה אדן בי יודח, אז שלח שוטר להביאו במרוצה ליסרו בשוטים או למעט ננאצה! ויבוא הכה; באין מורך ובעתה ויאמר: לא בלי סבה זאת ידי עשתה רגב האדמה אשר למצחו יריתי סכלות שאלותיו באלה לו הורתי