Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 1. Heft (2. Aufl. 1847) · p. Seite 30

«אחון; ו1עמע לי, 3'ור הנשיה! "הוסיפה לענות השושנה היפיפה. «מקצת הטל?1נופת אהפוך, ויתר העורף’' י «צרוף אציוף לריח בוע\ם הניורף. "רבים חללים אין שפוריות למו, «הגד, מה אתה ע'ו?\ה במו, «בי יובילום אל גריונף מות א1 י דגר?" שאלה השושנה את הקבר. «את נ?לת האדם וטיתיו הנופלת, ״השיב הקבר" את שושנה נובלת! «א^רוף בעליל, אזקק שבערעם, ״י^הפכה למלאך יעוף שמים גרשון בר״י שרייבער׳ מורה רילרי ישורון בבית חנוך נערים בק״ק אייזענשטאדט. האניה. על מות נער רך השנים. Nach S chillers Elegie: Auf den Tod eines Jünglings, von' M. E. S t e-r n. בקול המית תאניה בעת קרוב הסערה י - י ■••־־ ־<■■« -י ■■■’■י מבית אבל הגימור הנה צורח; שאגת מות מ מ גדלות נ^רה. לקבר. הה, מובל .נער מלא כח! נער;ער, לא בבר עוד לקבר. בסר גומל?קטף באביב החיים; בנ$ר מלא .עלומיו הרים האבר, שלהבת עיניו ןמו נוגה צהי־לם רף — ששון אפיו,באפר תשתוחחי — אנחתה לאות לנו — יללתה למיופה — ׳ : i T T : * . T * T T יי בר סורי ו:נךךי ■ אלוף נעורי ■ היוי אחי בל הנקרא בן חלוף;יטלחהו לתפת!