Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 183]

»י ( 184 ) *& סודעח לחתימת הברך השנים עשר של המחברת במד העתים היוצא לשנת תקצי׳בל, להודיע קשט אמרי אמת בתכונת הספר היקר הזה ומה יהיה משפטו. אליכם נבוני רעת, יודעי ספר ולשון אשר לבכם ראח הכמה, אליכם אשים מלתי! שמעו נא ותהי אחותי באזגיכם 5 הלא בינותם בספרים היוצאים לעתים מזומנים, מדי יום ביומו, מדי הדש בהדשו, ומדי שבוע בשבוע, הלא מעיניכם בם, ותדעו והשכילו את רוב הטוב והמועיל היוצא מהם לטובת הכללי ן כי בם נקבצו באו יהדיו ענינים מענינים שונים, נכוהים למבין וישרים למוצאי דעת, וידברו בכל דבר מן האזוב אשר ביעד עד האח אשד בלבנון, בחכמות ומדעות ובדרכי המליצה והשיר, לשונם תהלך בארץ וטשטרם בשטים, מגלים העלומות חכמה, להורות לעם הדרך ישכון אור, לפקוח עינים עורות ולהשכיל תועים בינה, ללמד תודת האדם הצנע לכת עם אלהים ולהתנהג עם רעים במוסד ודרך ארץ, ומצא חן ושכל טוב בעיני שניהם. ומן הראוי ונכון לנו בית ישראל המתערבים בין העמים, והם לנו לעינים בדרכי ההשכלה וההארה, והפצנו וישענו להלוך בעקבותם ולאחוז בסנסניהם, שיהיו לנו ספרים כאלה, המאירים עיני שכלנו, ומטהרים רעיוננו מהבלי שוא, לבלתי נאמין בשוא נתעה, ולבלתי הטות אחדי דעות כוזבות, דק לאהוב האמת ולעשות הטוב והישר. וידעתם גם אתם שלומי אמוני ישראל! מה היה לנו בשנים הקודמים ובדורות אשר עברו, כי כסה החשך את עין הארץ ולכל ישראל היה אופל במושבותם, ואת אשר קרה ללשוננו הקדושה כי חללו דבים מקדשה, הפשיטו בגדיה החמודות והציגוח ערומה, נהפך עליה תארה למשחית והיא מתנכרה, כי בללו בשפת קדש מלות לועזות ובילדי נכרים השפיקו, כסו פניה חרולים' ועלו בה קמשונים