Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 145]

SH ( 144 ) ובשחוק פתחה פיה, »תלמיד צעיר לימים ז למה זה הבל "תיגע ותשכח תגמולי? האמת ♦בקשאתמסוה המשל, אולם מה בצע אל המשל במסור! המליצה? מה יפכנך עמלך׳ בתתך לו מעטה פאר, ותשוה יד ביד, רגל ברגל׳ הערוגת הבושם ריח שמניך דורשת? החדלתיאת מתקי ואת תנובתי הטובה, לשום בפוך עיני ובילד♦ נכרים אשפיק? אס הבנים בניך ונצר מטעיך, רב לך! ותשואות חן חן למו, אם אך אמת נקי, והגיון חכמת לב ישרו־ז ישאו מדברותיך. - "שפתי נעות.לענות׳ אולם בשצןז, המשל חמק עבר והחזיון הלך הלך! לו "חלף הלך לו“? מפי הקורא הלועג אזני תשמענה, "מי "זה פתי יאמין לדבריך׳ ומי איש בער לא ידע כי .ירמיה תחת לשונך? אשיות משפטיך הצנומות והשדופות,. ״מקוצר רוח ומאולת יד׳ בפי בת השיר׳ המשל שמת״1 כנים דבריך. גם צדקת בשפטך, ידיד קורא! בת שירתי לא ראו עיני ולא לקחה אזני שמץ מנה׳ אין כד־1 בלתי משל ספרתי לך ׳ ומרחם חזיונו יצא לך המשפט אשר אמרתי■ האנוכי הריתי את הרעיון הזה? אינני ראשון ואינני אחרון, הדורך בגיא חזיון. הזה, ישים דברו בפי אחד היצורים על פני האדמה, או לפתגם רוח נעלם ונשגב׳. אשר כמונו כמוהו לא ראינוהו מעולם• יוסף וו״סע. •ב האיל והנמר. איל אחד נאחז בסבך בקרניו׳ געה במר נפשו לישועה, ויזעק זעקה גדולה ומרה; לשמע אוזן שמעו נמר שכול השוכן הרחק סמטחיקשתמן המקום ההוא, וימהר ■להחיש את צעדיו שמה, וירא את האיל כי ברע הוא׳ ויקם ויושיעהו חפשי, "במה אקדמה פניך, ומה אשיב לך »לתודה, כי החיית נפשי ותצילני מרדת שחת“ קרא האיל בעינים דומעית ובלב שמח¬ מד.