Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 130]

( 9ג1 ) sh הפותה לנו שער כפת הרקיע הנורא הנטוי על ראשינו מלמעלה במפתח כסף צרוף בעליל, ועולמות אין מספר נראו לנו כגלוי ולא בהסתר.— עולמות הנסתרות בעצם היוס מחת מכסה השמש הגאה והמקנא! — הגד נא, תוכל לפתוח לי פתה יותר דח3 ונעים? — הה, T מי יתן וינלתי הבט אך שמן זוהר מהנמצא השלם אשר לו קותה נפשי הכמהה! כאיל בציה אל אפיקי מיס תערוג כן תערוג נפשי הצמאה מבין שממות הארציות אל עושה. — T V איפה נשקף ארמונו היפה, מקדש מלך עולם? או, איה כועד אש כסא ככודו? הלא אתה יודע! — הנך קדוכ אליו—ממך נטוי ידיעה שמודה סביב שפדירו מלאה הוד—או, כל יוכל הגד לי מי מכניך המעופפים המשוטטים רצוא ושוב כמראה הכזק, את מקום משננו הקדוש? — אתן מזרות! את עיש עם קבוצת בניך, או, אתם כימה וכסיל, הגידו! אס אתם תנהלו בטח הנתעיס בנבכי יס, ותביאו אותס אל חוף נאמן, אולי תדעו ג״כ, אל מקום איפה אטה רגלי למצוא אותו? — הה! השומרים הנאמנים האלה, יעלימו ממני מושב אלהים חיים ומלך עולם. — לשוא אתיגע, לדרוש מהם הסוד הכמוס, לריק יגיעי מלא פחד• — הנה על משמרתי אעמוד, ולא אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה, למען אהינה לעלות על סלסהנוצן מהלילה, מגלגל לגלגל, עלי השלבים אשד הכין הטבע בחכמת בוראו להאדס, העולה שמה למשכו אליו ולהושיעו, עדי יסיגו מטרת תכליתו הגדולה. — עתה אפיח גדר גלמי, חומר גופי, ואעוף קל מהרה מגבול האדן מתחת, ברכב אש הסתכלותי. — איכה אחשה נסיעתי, וכאשר אדאה ממעל. לה! — האת הקטנה בערכה נזורה אמרי• — הנני נוסע על פני הסהר — כוקע מנסה תכלת הרקיע , ואראה לעכד השנית — אכיטה להמרחק הלז, אשר שמה הוכרי שמיס, חוזים ככוכבים יעשו נסיעתם כרוח ע״פי קני ההכטה, וידמו עין אדם לעין שרף. — אצל נל מזרות אשר יפגעוני כדרך, ארגיע, ואחקוד אחדי המניע הכדורים, יהכוככיס יזהירו לעולם ועד.— מהגלגל שבתאי [זאטודנוס], הנכלל בתוכו ארצות דנות, אעדב את לכי לנסוע עוד עם הכוכבי לכת, בתוך המאורות הגדולות המקושטות בעדי תפארת. נפשות עולמות, כאין מדה וקצב! — ומה עמה עיני תחזינה’: משואה מאירה, מלאה פלאות! מקום אשר שמשות . יידשותיסובו בגלגלים חדשים! — אולי המה ארמונות מלאכי מעל? ט 1 הן J