Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 128]

£*■ ( 12? ) «<sä הרפש, נחותיה.המצומצמים לפי דאות עין, יתפשטו ויקיפו לתני מזרות שמיס. יתגוננו במעשי אלהיס, ויתדמו לו במעשיהם הנפלאים. — האדם נברא לגבולו ולאשרו. התשוקות העדינות תעידנה ותתעודנס בקרבו, למען תקראנה האושר הנצחי בתוכנה. — הנפש כמבעה במצולה רעה ולא תוכל ראות, בבצה משוקצה ברבת חלאה ואוהבת געולה. — הוצא אותה ממשכנה המתועב, שא עיניך, וראה מצוקתו! איכה צר מקומך מוקף מעולמות אי; מספד, הנוצצים עלי נפשך האפלה. ישכך כלכל ברשת זהב מההשגחה הטובה, ונהיית לשבוי האמונה. איפה תבונה מסוללה, דעת מרשעת,מוציאה אותך מפסי,מהשביה המאושרה, תפקח קוממאסד העדן? אל אלהיס הוא, ממשלת שדי מאהבתו את האדם! תוכל לשעות עיניך משפעת ההוד, רבת תפארת. המרעיפים עליך, שעי מעל? בעוצם ילאה אלהיסבאלה להאלם פה אמונתווטובו. יערב עוד לגב האנוש להמרות את פי ה' ולדבר תועה נגדו, ולהפין בעידי שמיס, שהדי מרומים אין מספד׳ הנכבדים והמועיליס? איכה עועלו מעשיו הממהרים אותו לשמע גלי! ־*־ לא גדעת אדבר, ודברי לא בהשכל, אך מכביד מלים אנכי׳, י נזה ידמה כל דבר לנו הנשמע בלי רצןנינו ותבקש מופת קצר ופשוט מסדר למוד השמים האלה, בעבור שאינך מרצה לקרות אותם שמה. אזי נטה אוזן והקשב לקול מלי. הנני אגיד לך מופת חדש המוסד גינ ’על אבן האמת קומה ובקש לך הבדידות — הרחק נפשך משאון הקריה והמית העיר; אסוף רעיוניך נסתר יחד, כבוש והעצדננפיכח דמיונך — סגור חושיך — אל תעורר איזה חמדה — הנין נפשך לעבודת התבונה —ואך היא גס היא בקרבך תשתרר— ואז, בנפש דומיה תסקור בעת מצות ליל, נהשקטתהטבע.--ואלה השאלות יעלו, אז על רוחך הנוטה אמרי התבונה. — מה אנכי? — ומה חיי? — מאין? — מאין האדמה? — מאין הגלגלים האלה המאודיס כדורי שחק! —ובעבור שאנחנו פה כלנו סייס שופט הנני, שיש פה איזה נצחי קדום אשד אמד ויהי כל אלה, כי האפס בל יברא המציאות והנמצאים. — נמה תכונות נפלאות נראו בהבנין המשונה, ובתנועותיו?. תכונה בגנין נפלא, בל יתהוה אס לא מבונה אמן חכם; לא מגני אדם, ני אינה יוגלו לברוא דבר, הבלתי’משיגים בעצמם יחס איכותה וערך סדורה? — ועד עתה לא נודע עוד נמצא יותד גדול וחכם מהאדם. -י- מי מניע המשאות הנוראות האלה? עי מצוה את החומד הדומם להתלבש בתמונות שונות ומי נתן לה כצפ־ס