Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 120]

£3K ( 119 ) גם גמולם החומרי הזה, כל העקרות כטונים כרעות ינקשו תהלתיו-החורף כמון לנו כהאגיג,הסתיו כהקציד, הרפס כהתרסה. מי גצה ומצולה יון הנשארים גמקום אחד, יפיקו אדים מזיקים. הפחה רומי סעדה, יניאו לנו תועלותו כרעמים המנקים כל א7 לע-נענוד אה גתו אותנו, יקיאו הדדי אש המוני פלדות; להנס הנדחק ממצד ימתד מענה האדמה. כל חכס ישכיל וידע שהמקודת הנראים לרעים לפי דאות עינינו, טוגות אמתיות הנה, לפי ענין שכלינו, אס נתגונן עלימו. — שפעת עמל ויגון ישתרגו על צואדי האדם הן המה יורוהו למצוא מנוס גצלק, מחסה גיושד, לעתות נצרה; פגעים הרעים יצהירו מנין שודותס הטונים, וכפנת יקרת האושר לנריחשבו. הן המה הטונים מכל טוג ביתר עוז יושיע לגני אדם במו, ודק נמו יחזק ידים לפות, ויאמן נרכיס כושלות. אס גם העוני אינו מצליחאותנו, אזי יעזג אותנו אלהיס, ולא יוסיף לרצות עוד• — האיש הנלתי מתאונן נענור סנה נכונה, או שמתאונן מאוד, נפשו ירעה לו. לנ מזק מצור או נמס כמיס, לא טונ הוא. השכל יצדיק אךהיגון הנגמר לפיהו. יואל אלוה, לנל ימק אל ריעי האהוניש שוס עושר והצלחה, טרם הרגילו ויקשו את גופם ניגונים שונים,למען יתקיים טונס גידם, כיתד נמקוס נאמן. אל טוג כזה תכלינה עיני ונפשי מכסוף, ני לולי זאת, אס פשנע נפשי אך ננעימיות וכחשתי ותפשתי שם אלהי — השתנות לגני פנקש עתה השתנות שירתי. הנחמה תפוס הנהי, ע"כ אתחיל שירה חדשה. — כעובר אורח אשל נפשו משתוקקת אל המנוחה ואל המרגוע, ונהגיעו אל גנעה אחת קטנה, יפנה אמריו, וימוד בעיניו פאתי הכנר ונאותי שדי, יערי ענות וחורש מצל, נהרות ונחלים, הנחלפיס אחריו, ונדוחו העיף ממהלכו יחשוב ויביט גכליון עינים אמרי גיתו הרחוק עוד ממנו. נכה עירי תצפינה ממרום הגנעה אשל העפילה גת שירתי לעלות— אף אס קטנה היא נערכה — המרחקים השונים והנתינות הנדרכות ונדרשות ממעוטי נני אדם, ועל ני ידעתי איך נמנמה מרגוע מצאתי אזי אתאפק פה מעט, ואמשונ נשמחה אחדי גמד שירתי, עם כי גדול הוא, נכה יפרה תוכן ענינה — הד! ליל הדד וזקן! עד לא נהיו אדן T וחוצות וראש עפרות תנל, טרם כבדת היום, היית, גס אחריהם תעמול ותתקיים, ופאר מאורי אור יכהן קדקן הקודר ואדר תנלת גיוך. הוד משכך ינקש שיל תודה. —