Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 118]

*:i 2*1 ( 117 ) ♦י® "שמען גני אדם, כה אמי ה' צבאות, בניס אתם לה׳ אלהינס, "ולא לחרפה תמש3 להיות בן בלי לעת, אולם קיקלון הוא "להיות 3ן נעות ומדלות ולדבר משפעים עם א3יו". "ואיקץ והנה חלום. ומאז לא חטאתי עוד 3שפתי. חיים פאנ׳לאך מבתוא. הנחמה• כהלך אמרי בקשו נדי עמל מערת מאויו, כל היום ירגיע 3סנת נוצל הראשונה, אשד יפגיע בנשף 3ער3 יום, שמה יעלה על זכרונו מעשיו הנמלפיס, משיב ל3תו האמלה מאשר יש לו, ויכלה העת הנשאר 3שירתו, עלי תקראהו השינה למנומת נמת. ככה גס אנכי אחדינלילתי זה כביד 3אק הנשיה הזו, ועם בני אלם זולתי, מבוכת אדמותיה העקלקלות בתמהוןנפשי דגליהניעותי, במקום התקוה השובבה ממקדות רעים נמרפת, וממדוצתה המזקה לפתע פתאום נעצרת; גס אנכי נזהר מברק ערבחיי, הדפה לערוב, נסתי להמלע תחת גג שפל, ופה העבדתי מדעיוני המסעות להלאה, ואחלי עתותי המנוחה העדינה מניתי בתוחלת ממושכה, וכליתי רגעי בשיר פשוע. — עתך־ן כאשד זןקן דאבה ומעא, כאשד היגון מפדילת דיעי הנאהבים והנעימים, כאשר חשכת צלמות ממעל לראשי מתלחפת, ומכבה בקרבי להבת החיים, אערב את לבבי לקות אלי עזרתך, הה לילה לפעולה אחת, אז הרומי, בת שירתי, הרגיעי ולומי, עלי תתעוררי מאילת השחר של מנעים זמירות ישראל, לשיר במקהלות קלושים, במקום אפס זוקן ודאגה, חעא וימן, צלמות ואישון ליל, ואז ביתר שאת תערב שירתך החדשה, נערך השירה הזאת. — אין כל גיל ומלוה, ולא כבול וגדלה ילינו בקרב האלם, בלי מגנת לב ומורך דוח; אלה לדאבון ואלה לקלון, יתהפכו נמו רגע. הרות הנאמן(דווי גע״יטטען),הבלתי נשמע לפעמים לקשה לב, ירעים אמריו בקולו נפלאות. — איפה אנשי השם המחרידים זה עת קצר, התבל. יתתגעש ני חרה למו? — אנה פנו המעירים אפסי אח בשאונם? - הלא