Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 116]

( 115 ) «S הייתי כמשוגע ממראה עיני אשר ראיתי — הבהלתי מחזות המראה הגדולה רפת ורעל 3א 3י אחזני השח , כמעט לא עצרתי נח — נשאתי עיני ואיצף למעלה, ואדא והנה השמש בגבורתה 3עוז יפעתה דום עמדה 3לב השמיס, והיריעה הגדולה המתוחה ופשוטה ממעל לראשי עד אפס גבול וסוף, חשך משחור תארה, ונדמתה לעין ראי לשיש השמור הנבחר למצ3ת קבר׳ ומטה אל אח אביט, והנה הר גבנון רח3 וגבוה מאד; ועליו עמוסים הדדים כהררי אל המאחזים פני שחקים, ו3ין נמפותיהס יתעלמו שלמות שלג המכסות עבר פניהם, ועל ראש האחד שן סלע מצוק אשר עליו שכן כדור קרח גדול ונורא אשר הבריק ׳ ושלח לפידים ובזיקיס בכפול עליו קוי החיסה אל השמש, המושכת ויונקת ממנו נחלי מים׳ וכמראה 3זק מראהו׳ השקפתי מתחתלדגלי, והנה מהמורות ושומות עמוקות לא מוצק תחתן, שם תשמן צלמות׳ ומאחורי הדיס על הדים נחמדים ונקבצים האחד גבוה מהשני ולרגלי האחרון שכב קריה נשגבה, וראשי מגדליה הגבוהים והנשאים עטויס בערפלי תכלת. "על שן הסלע הסד הזה תמות הדבורה דבר הרוח, הסלע מכוסה "3רגכים קטנים בעפרות שלג/. וזה יהיה לך האות׳ אס תכה "הדבורה 3כנפה את האבק הקטן אשר ינוד שם הכה והנה לכל רות "אל העבד מזה אשד לימין דרך המוליך אל השוחות אז תנצל העיר עם "יושביה וכדור האדן ימלא דם חללים, החרב ידושן מחלב פגרי אנשים, "והאדמה תשאה שממה מפני קשת דרוכה תדוה מדם הרוגיה׳ או "כתיד זעיר וכמעט קט הרגב נמס מחום השמש ואיננו כי הסלע ״לקחו אל קרבו'. ועד ארגיעה, כמעט שאנתי רוח׳ אי שמיס! ורוח שלח כנפיו והוביל דבורה אחת משמאל דרך העמק מעלה, ותתעלף ונפלה על שן הסלע, ובטרם צאת נפשה מקרבה ספקה עוד כנפיה/ ותיגע 3אבקת השלג, וינתק הרגב ויתגלגל וירד בסתר ההר משמאלי, ובהנתקו ממקומו כחברו ונאחזו בו על דרכו עוד רגב אחד ׳ ושנים ושלש וארבע / הלוך וגדול מרגע לרגע, הוסיף עצמו, והרבה גדלו׳ עד כי גבר והיה לכדור שלג גדול מאד — לאווינע — אבנים המדובקי' בקרה ׳ צורי חלמיש, סלעים, אשד פגש הכדור במירוצו ובמהלכו, הרגיז בחמת כחו ממקומם וינטלם וינשאם על שכמו, גס הריס, גם אפיקי נמלים, אשר לפתו ארסותס <דדך הזה, נפלו במסך ותעדובה הזאת, ואבק גדול ונורא עלה כקיטור הכבשן מהמקום אשר עמדו שם המגדלים אין ספורות למו — רעמים מחרידים, מרעשם יתמוגג ל3, התגוללו מתחת, והכפילו לר33ות את ג H קולס