Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 105]

^♦ ( 104 ) "והשדוד, המציק עם המוצק נלסס בשאול תחתית חיים ירדו? כלם ״תמת בתיהם אשר פור התפוררו פון התפוצצו מרעש האדיר והחזק, ״מצאו קבריהם? או אולי כאשר נסו לקול הרעם ממעונותיהם אשר ״התמוטטו רגזו ע7 יסודם וחשבו לפול, להמלט על נפשם, 3דגע קנון "נבלעו! או נשרפו מלשונות שלהבת יצאו מבקיעי האדן, אשר פתח ״וקעקע הרעש האיום? או לו פדו נפשם מני שחת, לו חייתם לא "הורדה לתחתיות בור, אבדו כל הונס ודכושס, וכל קנינס"? ככה אמרתי אל לבי, ובמר נפש השלכתי עלי הבישור, בס קראתי קולות קריה העליזה, עיר הומיה, תשואות מלאה, ליסאבאן T - הבירה, את השוד והשבר, את הפגע הרע קרס אותה, על השלחן, ובמרת רוח ובמפח נפש פתחתי בחזקת היל, את החלון הנשקף על פני הגן. רבבות מאורי אוד, צבאות כדורים מזהירים, אשר ממעל לרקיע, הריקו מעליהם אור נוגה, ופני תבל הצהירו, נותני זמירות בלילה, מנין העפאיס הטינו נגן, ובשיר נתנו קולם, רוח צח נשף בין פרחי חמד מלאו כל ענפי כל ען, ובין נאות שדי העטופות בירקרק חרון, בנצניס נהדרים המפיצים סביבם ריח ניחוח. עוד לא ראיתי ליל נחמד כזה בראשית האביב, אולם בקרבי לא שכב לבי, נפשי עלי אבלה, מלאתי יגון ואנחה. "אולי בשן סלע אחד אשר במגדשות העיר ליסאבאן השוממה יושבת ־ T "עתה אשה נע!נה ושכלה, המקוננת וצועקת הוי אחי והוי ״אחות, ותשכח את רעבונה, המוצץ בה, ואך תמונת עוללה הרטוש , "מרחפת לנגד פניה, כף אל כף תספוק, וצורמת במרה על אבדן בנה יחידה אלהים נטנע להיות מופלים 3קונ תבל, עוד כל ימי האין לא יענרו, לח ינלו, ונלתי ספק נתר נחנמתו נחקים היותי טוניס ונאותים לכוונת הכלל והוא שומר חוקותיו ולא יסיר! לעשות רצון סרטי, ני אז יונית לעפות תמיד נפלאות והטנע לא תעמוד על עמדה , ונאשר שגם המתעקש לא יפקפק על החוק הטנעי הזה " שהתזק יעוז על הרפה ׳ ני הוא מיוסד על ממני T החנתה, הלא צחוק יעשה לנו האיש הסנל הנועם על ה' אסיפול א3ןעל נלי נחמד חשקה נפשו נו, וינפצהו, למה לא השנית החוק הזה למען הצל חמדו, הני תקטן סנלות האיש אשר יתחר נמרעיס יען יאספו הון, יעיקו הנדיקיס נאמצעות החוק הנזנר? ולנו יזעף על ה' כי לא יסיר החוק הזה". ע׳ש שהרחינ הדינור להסיר תלונת מוצאי דנת רעה על מעשי ה/ ומזה תקיש על השאר, ני אין היקש למחצה.