Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 93]

»» ( ג9 ) <& נכון הדנר ני יליעומיו מנחות הטנע היו לו למחסה ולמנסס עתיק להתנשא בעיני עם הארז ולהגדיל חקיו בעיני שומעיו . הסופרים מגידים שהוא אמר, אשל הוא יודע בעצמו שנפשו סיה בכמה גויות נזה אמר זה. 33ואו על גפי מלומי קלת 3תוך קהל ועדה התלאה 3מעיל סרוח על האק, בזקן משתלשל ויורד תחת ו3זד זה3 ענוד על ראשו, נננל בחצונ1, ונשוא פנים , לאוהו נערים ונח3או וישישים קמולנ3דו. בפניו 3ל נראו יצרים חשקים ותאוות, חדל מנל מאנל 3על חי, והג3יל עצמו רק על מזון ת3ואת הצמחים מון מן הפוליס אשר חשך עצמו מלאנלס . דרכיו ומעלליו אלה תמנוהו מאוד להיות נראה י3עיני מתים מחלד כעצם שמימי כקדיש ועיר. להראות כי יקרה 3עיניו אגודת הנשואים הוביל אתו אשתו מקראטאנא אשד ילדה לו כמה ילדים ו3תונס שני 3ניו טעלויגום ומנעזארכוס, המה אשר הופיעו זמן מה אחרי מותו 33ית מדרשו. 3לתי נודע לנו האס הניח החכם אחריו מכת3יס. משלי הזהב 1) הנושאים שמו על מצחם, נראה לנו שהם פדי אצ3עות עפימאוכוס או מעשה ידי עמפעדאקלעס תלמידיו. כאשף תורת חכמי מצרים כן תורת פיתגודס פי שנים 3רוחה, ני היא היתה גלויה 2) ולסתות 3) . לקחים הגלויים היו מאמרים מודיעים דרני המעשה אשר יעשה האדם, ונהם הזהירם לאהוב הצדק ולשנוא הרשע, והכין דנריו כפי הזוקן והטעם 4) של האנשים הסריס לקולו פעם אחל פעם, לאנשים ולנשים לא3ות ולנכים, לעם האדן ולשופטיו, לכל ח3דה וחברה שנה וערך מצעדי מוסדו ומלנושי אמריו. מבקשי חכמתו שומעים לקולו אשד הדיס כי התיצב על כסא המדרש לנשר צדקתו נרניס, ננדליס ולקוחים מקד3 מספר נבחר ונחון מתלמידיו הטונים יותר. כי המספד המצער הזה היה מכיל תלמידיו הנאמנים ולהם נתן חקיס פרטיים. ואחרי כי הורה את המספד הזה זמן רב. ונאמנו בני בריתו נאי בסודו נצידוף נסיונות דנות, וכפו תאוותיהם וננשו יצריהם והכשירו שכלם להתענג מזיו אור נהיר של החכמה הזנה ועליהם הזריח קרני שמש תורתו הצפונה והנעלמת. אלה מתי מספד נצטוו ללבוש בגדים צנועים, בכל עת היו נגדיהס לבנים, _ ונקיח!) נודעים 3םם — דיא גאלרנעז «:!וימן ח1ס *יסאנואס . — י) עקסאטעריע — 3) ע־אטעו־יע — T 4) דאראקס™.