Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 89]

g>* ( 88 ) ♦€5 שאר נסיונות כנרות היתס גם זאת שהחליצוהו למול בשר ערלתו ו). פיתגודס 3ל כסג אמור מכל מועצותיהם / ובכל מועקי הנסיונות אשר נהם הניאו צואדו, נלחת ובל רהה/ מורו לא ידע לבבו/ ויסבול3ררמ T T T אומז כל אשד מרשו עליו מזמות 3ל יוכל לעמוד נפניהס. באורך הימים מצאה נפשו הבלתי פחדה / חן נעיניהס, ואמת לאחת למד חנמותיהס הנסתרות. עשרים ושתים שנה גד נמצדיסוילמוד מלאכת המכתב הנהוגה אז נין ננוניה .2), ויעמול להתרועע נשנתו ובקומו בשימו ובכל מעשיו עם חברות ראשי אשפי מצדים / ועי״זהי נקל לו לשמוע ספודי תולדותיהם/ ולדעת ולהבין כל בינות ידיעותיהם בכל כללותיהן. מארן מצרים נסע בבלה לאדן הכשדים׳ וינקר את בתי מדרשי המגים 3) וחכמי הודו T * 4). כאשד הגד לנו מהסופר הנזכר הי׳פיתגורס בתוך הגולה אשר הגלה כמבישי 5) מלך פרס ממצרים בבלה / ושם שקד על דלתי חכמי בכי קדם שנים עשר שנה; יש אומדים כי שמע שם תושיה מפי צאדאאסטעד 6) המפורסם/ ויש אומרים כי התהלך את נביאי יהודה וישראל/ ומהם למד מקי העבדים ומשפנויהס. אפס בל תהיה תפארת האמתלהחושבים כזאת / כי הדברים האלה מתנגדים אלה לאלה / והעתים מהם יסופרו הדברים בלתי מסכימים ימד; והקרוב לאמת שכותבי מולדות המכס בתם מלבם למען הגדיל שמו בעיני הדודות יבואון. אחרי שונו ממצרים סאמאסה הכין לו בית מדרש להפריז מדעיו בין תלמידים / ושת ערפל חתולת לקמיו כדרך חכמי מצרים / ובזה לא הפיק רצון שומעיו בתורתו; אולם ידיו לא רפו ולא אבדתקותו/ אף כי רבו אבני הנגף אשר צורריו השכיבו על פני דרכו. כאהבת 1) המנהג למול־ נשר הערלה נפרן ננמה מדינות נחלק א5ויקא אף• אצל העמים אשר לא נאו ננרית מחמד ונסי הנראה המקום גורם זאת, יען הם סוכנים קרת ונתון קו התשוה, ונח הצומח שם גדל עד למוי, ואם נל ימולו תצמח אצלם צרעת וזינות. והראיה סאיל עס קא6עו! גם הנשים נמולו. וראה מסעות פאליאנט 3 ) ’חיעראגלי8ע; ד 3) פאנ-ער, כמי יי ^לג (ירמי' ל׳ע ח') . 4) ג'פנא'א8.יסטע1. 5) קאפביועס . — — 6) מחוקק הפיסיס הקדמונים.