Bikkūrē hā-'ittīm · 1831-01-01 · 1831 - תקצ״ב · p. [Seite 7]

VI 8הם גם מי־עים ושוממים, השכים ואין גגה להם, מכשילים דגלי ההולך נהם. וסי׳ מרצון אביו אשד מ7י יסע גנו נדרכים ההס ינחון גס אותם היט3 להניד תמיד את המהלך הנכון 3הס ולעזוב אדמות עקלקלות, ול3ע3ור נן 3חר לו שני ריעיס משריו הנאמנים. האחד מהם תייר גדול יודע ומכיר היט3 כל משפטי האח הרחוקה גם תכונות הדרנים המוגיליס אלי/ והשני צעיר ממנו עלם גנור היל אשר לא יחת מפני כל, אף אם לא נסה ללכת 3דרניס כאלה ולא ידע להזהר מא3ני מכשול הרגה הנמצאים גהס. ה3כוד נפקד מהמלך עם א3וקה 3י7ו להודות לבנו תמיד את כל שנילי מסעיו,. להאיר לו את אפליו. והצעיר נפקד נס הוא אשר גמו פיו יאמן את דוח גנו כפעם 3פעס, לנל יפמידוהו המרחקים והמעקשיס וכל סלונים ועקדניס, ואס לא ישמע למאמצי רוחו, יאלצהו ויכריחהו גיד חזקה ללכת הלאה ולא יניחהו להתמהמה על מקום אחד; כמו שני אלה הריעים נתונים המה לאדם עת נשלח משמים תנל ארצה, לראות את מוצאיו ומוגאיו, להשיג ביזושיו ובנפשו כל אשד גגגולס, ללמוד וללמד כל אשד יוכל. ׳השכל הוא המאיר נתהו יליל המנונות, והוא המורה דדך להשיג המושכלות בכל מדע, אך לא יספיק להוביל את האדם אל המטרה הנועדה גלי נח התשוקה המעיד ומעודד אותו לכל למוד ומעשה, ונלעדו ישאד האדם עד מהרה יגע ורפה ידים׳ נדהם ממצוקות ותלאות, ומתעצל מעשות מאומה לטונת נפשן ולטוגת אחיו. אך יותר עזה עוד לא יספיק נח התשוקה לנד להשלים המגוקש מאת יוצר האדם, ני הוא רק כבוד אמין נעדר התגונה, ובלי נח השכל ישאד האדם נלי מנהל ומודה, ונרדף כל היום מריע השני היא כח התשוקה אשר נפקד רק להניעהו ולדחפהו א?קום עמדתו, ירון ולא ידע אנה ויפול שנע גמהמורות. ומכל זה נראה דג הצורך לשני אלה הנחות וגס לסדר המנוון נין זה לזה, כ♦ נערך אשד יגבר האחד על חנרו יותר מדאי כן עדך כניעת האדם תחתיו והחלחקו ממשמרת נח האחר׳ ויהי׳ יותר נכון לממוד רגל או לנפול נעצלתיס — האמנם לא באנוש פרעי לנד נראו המנונות האלה אך פרישות הנה על גוי ועל אדם יחד. ובמקרה האדם כן מקרה לאומים רניס ודורות שונים כפי חלוף מצגי מקומם וזמנם. וכנה שני הנחות יוכלו להתגדל ולעלות מעלה באורך הזמן אצל עס ועם / נמו שיגדלו ויעלו גם נאים פרטי עס אורך שניו. ונודעו לנו רו3 יושני ' ארצות המזרח והדרום אשר כחומס הדג נטנעס כן ידנה נח תפוקתם ויתגנר הדנה על כח השכל וזה נראה ננל עניניהס. רוחם תתלהנ לכל א־שד יגזול דמיונה. ולנד מהרה •תאספו להמין רג להיות הורגים או נהרגים