Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 125]

8» ( U* ) «OinJti מקדאקרש וזונה לנסות האם יצליח לתקן המעות* ולראי׳ אביא איזה פסוקים נמשלי פלשה נ״ו. א>פסוק ל׳ .אל תען וגו*. נפסוק הזה ונפסוק ש־אחריו כנד * תמהו הראשונים. וגס האמדוניס לא «צאו ידי וזונת הפשט. ולי נראה שהפסוק הלאשק הוא על דדך מימה, ושיעורו: האס אל תתפח לענות כסיל על דרנו? השמד לך, לנל;דמה אותך אל נפשו, ני יאמר שאתה מנוצח מדנריו, ומוושנותיו *ודקות נעיניך. לא כן 1 לק ענה כסיל כאולתו, לנל יהי מנס נעיניו. והנותן ינסן, כי לפי לפתי מעט הזרות נניאורי. *4 פסוק וי״ו מקצה רגלים וגו׳. לא מצאנו פעל מן שורש קצה נננין הכנד נהוראת התיעונ — איבעדדדיססיג זיין, — וא"נ העתקת לא״א — עדמידעט 5יסע — נלתי ישרה. ואנכי נל הסירותי הוראת המלה הזאת מנל מנדה נכתני קדש, אולם אחשוב שהשם רגלים פס הודאתו על קרינת העניניס לזנר להוציא מנח אל הפעל, וכאשר אמדו רז״ל נסנהדרין ריש פ״ט,שרו.לים לדבר, ונ״פסק הרמנ׳ס הלנות רוצח פ״ד. שהולך עלדנריהת״ק, והשיעור שהרוצח נתן רגלים לדנר שימות הנרצח, ומוננו נל״א — געלענענהייט. -י־ הלא נאנדו מאתנו דוג שמושי לשון ענר, ונהי כפותדי חדות נ* ננוא לדעת דעת הקדושיס! יעל פי דרכי יתורגס: ען שניידעט 0יך זעלבסט) ריא געלעגענהייט אב א. ז• וו, פסוק זי״ן דליו ע־וקים מפסח וגוי. לחן הרא״א ניכר בפתרונו, ני על המחול — טאנץ — יומר ראוי לומר מחל, דלג. דקר* קפץ. ברכר׳ פזז. ואמרי החקירה נדנר מצאתי ני בלשון הגמרא הנאמרה על הרוב נארמית, זקן מדולדל הוא זקן המשתלשל ויורד למטה; גם בערבית דלי הוראתו על השתלשלות למעה, וכן מצאנו בעבדת: בצל דליותיו תשכונה (יחזקאל י׳יז ר ג), והולך על הענפים התלויים מלמעלה למטה, גס מצאנו ילו«ואנוש נעו (איוב כ״ח ד,) והולך על אנשים החופרים נהריס 5מצוא מתכות, שמשתלשלים למטה. ומה זרות אס נאמד שהמלין הציג יו״ד ע״ד נל״ה תמת הדגש 3ע"הפ הלא מצאנו חילון׳ הנזרות למאות! והנה הפסח איננו יכול להלוך על רגליו רק על «שערת, פוקח תלדה גלי נח להשתמש 3ה? כל צדנו; יכן המאל