Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 73]

»* ( n ) הרדנ׳מן [אויף דיך b'S איך], ענינו כעין שעושה הפעולה ולא מתקנל, ליל מיום שיצאתי מרמס אמי מוטל אני עליך אלהיס לכלכלה*׳ והגות הלשון כלשון עברי הוא כן, והאלון מיינער נספרו המכונס גשם [פהילאזאפישע שפראנלעהדע]׳!שגה לפי הנחתינו לתרגם מלת השלכתי נפעול מאחר כמנהג ובגלל כן נלחן לפרש מלת עליך כמו על ילך [דודך דיך בין איך געוואר5ען], ופי' זה לא יתכן נענור שנפסוק שלפני זה. המתיק המשורר כבנין זה נאמרו כי אתה גוחי מנטן וא״כ מה הוסיף נזה לולי שכון למה שתרגם הלמנ׳מן יאות למה שאמרנו ומלנד זה מליצה זו איננה נהוגה נלשונינו שיהי־ פועל השלכה מורה T : - על הלידה נרו שרגיל הלועז להשתמש נלשק זו אצל חיתו שלה, והנני מתפלא נאלון מייגעד שיצאה שגגה זו מלפניו. --נמשך מזה לנדיתוס' למעלה מנוונים עולים כנפתוד ופרח כשפירשו שנגלל כן לריש רנא הגלה שגלה מעצמו מללא נתיב הגלה נקנח (ונתוס׳ נתיג הוגלה לרמוז על ניקוד הקיק מפני שנגח׳ הניקול אינו מצוי) כי דק נקמן יתפלש ההפעל ג'כ פעול מעצמו זולת שיש לו ניג הוראת פעול מזולתו, אנל בקנון לא יתפדש נאופן אמד כי אם ע׳י אחר. — ומצאתי אמרי כתני זאת סעד לדברי נפי' לש׳י ז׳ל על מלת יעמד חי נע' אחלי T TiT מות ששם פירש נז׳ל: יעמד נמו יועמד עיי אמרים. וכן פי׳ המנאר שם ודל: יעמד הראוי להיות יועמד, יען שהעמידה היתה ע״י אמרים וזהו דווקא אס שהנקוד בקנון, והוא פה נקמון נעבור אות הגרון שאחרי׳. וששתי נעל גל הון שכוונתי ללנדי דש״י זיל אשר כל פירושיו בפי נלבש למתוק.,—.ומה לאה אמנם רנא לפרש כן נתחלה מלת הגלה ומה דחקו לצאת מן הפשוט? נראה לי ב״כ לבאר אננגללא, ומן הצורך הוא לפנים, להציג לעק הרואה כל הענק הזה במגלת אסתר: איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכני׳ מלך יהודה אשר הגלה ננונדנצר מלך נבל — והנה לפי שבמלת אשר נכלל 'רק הוראת הצרוף לנד כמנהגו שמצרף השם המשתתף לשני משפטים, בע״כ פה בנדון שלנו המשפט המצורף אשל הגלה שנסוף הפסוק דק מצטרף על השם המשתתף שהוא הגולה אשד הגלתה ואיננו נמשך על אשר הגלה שנתחלת הפסוק, ני אלו היה ג״נ מצטרף על הנושא הרמוק ר'ל מרדכי הליל נסוף אשר הגלם בכינוי הפעול. וביותר נשיתחלף יחס השם בין משפט למשפט, ני בראשון הוא ביחס הישר ובשני ביחס הפעול, יק