Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 62]

( 61 ) *3 ויפתח, ויבואו האנשים ויגזלו ערוגתו. — והשתוממתי מאוד לראו׳ גין הגאים גם אנשים אשר דברו תמיד בענות צדק לנפשם — והמלאך אמר אל לבו ישמחו הבוערים האלה בכבודם הכזב, ואני אשיב הנבוד האמיתי לאלוה ויתנהו לאשר יישר בעיניו, ויצא הן העיר. ויד,י בבואו פתח השער וירא את אחיו הצעיד, המלאך השביעי אשד נשא את הכסף והזהב שונב מתעלף על האדן, ותאמזהו זלעפות ויקרא בלב חמלה: מהלך אחי, מדוע תתעלף? — ותשב דוח המתעלף אליו ויאנח ויענהו לאמד: חושה אחי, כנוסה ונמלנו על נפשינו מ:ף אנשי עול וחמס, הה, מה היה לי! לא האמנתי לשמועה לא דאיתי, מהדה,יחושה! וישאלהו, אבל מה עשו לך האנשים האלה — הה! ענההנגוע, הה לא אוכל לספר לך שמן מקורותי, שימה על לבך, ני זאבי ערנות ידענו ימים כבירים מבלי מצוא מחיה, פתאום יבא איש נושא שה על כתפו, כן אנכי אליהם היום. גורם בואי העירה, עודני על יד השער, עוד דברי בפי! כסף וזהב! לדלים ולאביונים, והנה המונים המונים רצו על נפשם והכתירוני, דלים, עשירים, נדיבים, שדים עבדים ושפחות, בחורים וזקנים, טף ונשים כל העם מקצה, הכוני פצעוני, נשאו שקי מעל שכמי והציגוהו ריק, ספילוני ארצה, ויחטפו ויגזלו כל הבא בידי. ובראותם השק ריק, ויפשיטו אותי ערום ויחפשו בגדי חפש מחופש לדאות האם לא טמנתי זהב בבגדי וראיתי כי האנשים הבאים באחרונה ולא מצאו עוד כסף בשק, נפלו על האנשים אשד כסף גזילה בידם, ויפצעום פצעים ומנורות, ויגנוד הגבור על החלש, וכרבות הון איש כן גדל שברו — אך הקימני ונמיש מפלט לנו, מהד נמלט! — ויעופו למכון שבתם — השמימה. פוזנא . . דוד קאוו הולדות העוף*) מטבע העוף מלה מודה בכלל על יקום נסתר המקיים והמעמיד כל נמצא בבריאה,1 או תודה בימוד על מהות ותכונת הדבר אשד בו העמדתו Nach Biiffon.