Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 60]

( 5g ) *tä עודנו נפתח הנית ויפגשהו השועד וישאלהו לאמר: סורה אדוני, סודה, מה לן נזה? הרימות ממנו מנס למלך? — ויען המלאך ויאמר, אני סוחר מנכנדי הסוחדיס, לי נינה — נינה!? קרא השוער, נינה?! — מה זאת? אנן ימיס לניס סחלתי גס אני נמעדנים טלם נאתי השעלה להיות פקיד נעיל, והנני יושג נשעל זה שלשים שנה, ולא ידעתי, ולא ראיתי גס לא שמעתי מאז ני נא איש הלוס נסמורה זו, לזאת שא נא אדוני כי אשיס מערנך נמשמדת׳ •ואשאלה פי השופטים מה יענו — ויגזלו השופטים לגרש את הסוחר עס עזבונו מן העיר, נאמרס: לנו די תנונה, ולתושני העיד היא יתרון. גס לא ננון להוציא כסן> ממידה מן העיר, ויגורש המלאך מן העיר וייזדס לבלי ישוב עוד ולא ימות. — המלאך השני נא ויקרא: קחו תושיה נני אדם! תושיה קחו! אנל גם הוא לשוא קרא, אין איש ישים עיניו אליו. נולס שמוהו למפעתע. אך איש זקן מסנן ומנס פנה אליו לאמר: נני עזנונך נא נימים > לא ימפון איש נו עוד היום, את אשד היה לפנים צדקה ותושיה, היום משחק והוללות. הימים נשתנו, המועדים חלפו, השנוי והתמורה ימשולו נאדס, המדוש יחלש פני העם לרגעים, לזאת איעצך! לנה מזה ודומה סלה — ויקח המלאך את הסנלנות משקו וימשח נה את פניו ויתחזק וילך. השליש♦ נא נדחונות וקרא: נדיאות! קחו נריאות! ויתאספו אליו אנשים מעטים נגועי התאוה, מוני הממה, רפויי החיים אשד נתנו לתשוקות הולם וחילם לזמה, ולא יכול המלאך לרפאם. עודנו מדנר והנה זה נא רופא אליל ויקרא בקול גדול: פנו אלי, והושעו. ויפנו משם האנשים וינואו אליו, ויאמרו איש אל אחיו, מה זה לנו נכנעני הזה המצוה לנו לשתות מים, הלא טו3 הרופא החכם הזה הנותן לנו צלוחית מרקחת וסמים חיים משיגים נפש, לו משפט ננון ומכם, הוא ינין דרכי הרפואה. וכראות המלאך ני לא יכול לרפאות רק שנעה אנסים אשד שמרו מוצא שפתיו, ויסגור שקו וילך. , ויבא הרגיעי ויקרא: מי האיש החפן חיים? אריכות ימים קחו! קמו! — וינואו קהל גדול אליו מכל רחונ ופנה, נריאיס וחלושים וזקנים וילדים, טן> ונשים. וישמעו נדיני העיר גס המה את שמע הדנד הזה, וינואו גס המה למקום אשר עמל שם, וכראותם כי לא יוכלו לקרונ אליו, כי המון העם סננוהו וילכו ויניאו אחוזי חר3 לגרש את ההמון — וינא איש זקן נן שמונים שנה אל המלאך ויאמר לו