Bikkūrē hā-'ittīm · 1830-01-01 · 1830 - תקצ״א · p. [Seite 59]

©5 ) +׳S ) *S החלומות ויה♦ היום ויבואר מי אלהיס להפיצב על ה', ויאמר ה' לסס, הפעם אהב את האדם מכל החי באדמה ואדרוש שלומו. ויצו את מלאך בניו לשלוח שגעה מלאכים ארצה משמים נושאים׳ כל'טוב, וישלח את שבעה שרי הטובה, «לאו התבונה —התושיה—הבריאות— אריכות ימים — תענוג הגשמי - הכבוד—והשביעי נשא שק מלא כסף וזהב - וירדו מהררי שחקים ארצה, ויבואו לעיר הומיה קריה עליזה, ביום אשר אנשים דנים התקבצו יחדיו על הממכר והמדכולת בחוצות ובשוקיס. ויקרא המלאך הראשון ויאמר: קמו תבונה, אדוני קחו בינה! ידעתי גס ידעתי חסדונכס, קחו איפוא בינה, ומה לכס ’עוד אמרי כן במערבי אחי, כי טוב תבואתי מכל! ״— וישחקו עליו כל השומעים ויאמרו לאמר ראו בא אלינו איש הלזה לצחק בנו, ואף אמנם זקן הוא בא נימים. יבא נא עוד לשעשע נפשינו ויצחק לפנינו — ויהי בראות המלאך ני אין איש בשוק, וילך בכל רחוב ופנה ויקרא בקול גדול: מי לבינה אלי! מי יחפון בתבונה?" וישקיפו האנשים מחלון ביתם וישחקו מאמרו: החסר סכלים אנו, כי נא זה האיש לשחק בנו? — ויפן המלאך וישם פניו ללכת אל הבתים, ויבא בית גדול למראה, ויפרוק השק מעל שכמו, כי כבד המשא אשד עליו. והנה האשה בעלת הבית מדינה את בעלה ועבדיה, ותראה את המלאך ותשאלהו בקול המולה לאמר; אדם, מה תבקש, מה לך פה? — ויען המלאך במענה רכה מאמר, גברתי! שא נא לשאלתי כי באתי ביתך לשאלו אס לא תבקש לקחת נינה, הנה נא לי דג נינה נשקי. קחי נא את אשר תבקשי עתה באשר לאל ידך, ותהי שמורה לך למועד אשד תחסר לך, כי מי יודע אשוב לבוא עוד הפעם. אכן, חן חן תלבושי. ותקרא האשה בקול גדול: גש הלאה, נליעל! ראה נא אלי איש אויל לצמק ני, וישימני לפתיה — ויען המלאך ויאמר, לא כן עמדי, ידעתי גס ידעתי מחלתך ובאתי לגהה מזורו בגינתי. ותקס האשה ותושיט ידה לקחת המטאטא לגרשהו, ויפן המלאך וירן החוצה. שדנו