Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 242]

( 169 ) "לאלה נתן לב מכין ונפש ♦ודעת׳ להכיר את מחסורם מה מהם נמנעת* אבל אלה — לא ♦בינו מה הם חסרים." ד t *״ •« י y♦ יי ז* " מהנין,. המבול*) (נאן געמנערס, ןינד5ןוסה), המטר נתך ארצה, הגשם שטף, זרם מים רבים עבר חוק, ובדו ימים נשאו דנים, גלי הים עלו עד תאות גבעות עולכם ותהומות כסו הררי עד, נהרות איתן פוצצו סלעים ומנבכי ים התפוררו צורים, חיל וחומה נתצו ואשיותיה נפלו, נהרסו מצוקי ארץ, ומוסדות תבל נעו גם נדו,’ מגדלות שן בנויות לתלפיות נעתקו ממקומם, עדו ערו עד היסוד בם, קול יללת חיים נשמע מקצה השטים עד קצהו, ורבבות מבני אדם התיצבו מרומי משגבי הדים, להציל נפשם משחת, מוט התמוטטה האדמה תחת כפות רגליהם, טבעו בבוד טיט ורפש, וכיח מצלה היתה להם קבורה. נזהללאל בחוד נחמד אף נעים, מדי עלותו ראש הפסגה, עם משא אביו הזקן והחולה על שכמו, שטפתהו שבולת הנהר, ורמתהו שניהם בים, האם את •* T בד בטנה על צד תנשאהו ותנטלהו ילד שעשועים אהוב לאבותיו כבבת עין, יחד צללו במים האדירים. «ובל העלם ונעמה כלתו הנאהבים והנעימים, זה ימים לא כבירים T :־י־: T כדתו בדית אהבת עולם, וגם המות בל יפריד ביניהם, עלו הר נשפה, שם עמדו לבדם, גלמוד מאין עוד חי. בלהות הביטו מתחת, פגרי מתים צפו כעץ על פני המים ׳ השמים התקדרו ממעל, התבל חתול באפל, הסער הולך וחזק, ובפעם כפעם בחזיז קולות הרעם. האיר הברק להןאןת לעיניהם השאה והשממ1ן מסביב. ויתחלחלויובל ונעמה ולבם סחדחרו מפחד המית נגד פניהם, דאו V T * קבד פתוח לעיניהם במשברי ימים, הגיעו עד קרסולם לבלעם חיים, נעמה *) געתין מסשרי מי הגעורים נין השגי הרשום עוד גנמג.