Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 40]

JX■ ( 41 ) מ־קפי וצדקתו; כי מלכד הפזר שנתן לאמונים ואה עס עלי הושיע גאין •הכלל דת ואמונה, הטיב ננס כל אלם, והפיק רצון לכל הלורש אליו, עול הדנה מסלו וטובו לביס ישראל, דורש טוב לעמו ביזצלי נסיכים, והיה לרם לפה ולמלין בטירות רוזנים, על פיו הורס קרן ישראל, הוקל עלם והושם גודלם כמוסבים להיות להם מלק ונתלה באדצותס, ן t עול העיד רומו הנליבה והקים בית הספל חינוך נעורי נוצרים וישראל, בעיר טעעגעו 3אדן אשכנז, ללמלס מנס אין כסף מכמה ומדע וכל מלאכת אומן, לחנכם במוסד ויראה ולהדריכם באודח הצדק והמישור. זל זהב מכיסו להלבישם כסות ולתת להם ארוחת■ ממיר, גס הכין את לבבר׳י לבנות שם בית מדרש אלהיס זגוליתפלת יעקב (נקראת על שמן ימקחבטטע»« פע!) שיתפללו שס הישראלים במנת הלב והבנת הענק. בתקון הנפש והגוף. בסדר נכון בלי קול רעש כי אס בדממה ונמת ובלי שימהבטילה, אף העמיד אנשים נבוני לב, יודעי יספר ולשון המביעים לקח טוב, ולורשיס אל העם המקשיבים לקולם, דבלי תוכמת מוסל השכל בלשון צסה ונקיה שיבינו סענין הטיב ויהיו המאמרים נכנסים אל לבס. את הנל עשה יפה בעתו, להשכיל תועי בינה ולסודות להם הדרך ישכון איי־ ועתה אל הלקח ידיד אלהיס ואיננו, יקוננו רבים מללתהעם: ״ ־י ־( נפל עוזר ונשל עזור! אלמנות ויתומים יפרסו ידיהם ויצעקו במדרומס*. מת תומכנו! מודעיו ואוהביו יבכו על אבלן ריעם הנאמן, חכמים ונבונים יספדו לו הוי אדון והוי סולו! אמרי מותו נודעו עקבות צדקותיו בשער בת דביס,’כי יותד ממאה משפמות עניים ומרודיס השביע מטובו, זן וכלכלם בסתר והיו להם משען ומשענה בלי אשר ילע איש ממנה מאומה. הורידי כנמל דמעה ענץ■/ בת עמי! הנה עם רפאים ישכון מושיעך, ועם: יורדי לומה ממזמן! מי יקום לעזרך? מי יפתח חרצובות גלותך P מי יתיל אגודת מוטך? איה מדבל בצדקה? איה שוקל ואיה סופד איה מונה? על אלה נפשי בוניה, לבי מלל בקרבי, עיני נגדה מים, כי מאז שמעו הלך וגדל בתבל ואזני לקח נדבת דוחו יען ועל נדיבתו יקום, גס חכמתו עמדה לו להסיר מרפת עמו, להקים אותם מאשפתות על במתי ההצלחה והמעלה ולהושיבה עס אפלתמיס, יקל היה לי מאל ובלבי נתתי לו הלל וכבוד, אמנם מעת זבלני אלהיס זבל טוב, ראות פניו בעיד המדחן עעפןיסן בשנת תקעח״ל, שפר חלקי לאדוח אליו חברה ולהתעלס עמו באהבים, מעת הזאת צפנתי בלבי אהבה• רבה, כי יתר על מה שקומה נפשי לשמע יעקב, מצאתי בהיותי קרוב לו, איש חמודות שנע לצון, יודע דבלי חכמים ומוקידס, משמח אלהיס ואנשים, אוהב דבק מאח ואיש רעים להתרועע, ועל כל מלותיו ומעלותיו עולה ענות לוייי אשד היתה לו למנה לבלתי דוס מאחיו בדום יקדו ותפארתו כקטן כגדול אליי ’אסוף ומכבדם, גס בעיר המדחן הראה תכונת נפשו הרחבה, לתמוך ידי עניס ולהחזיח אביונים, הקים ברכים כושלות ונפש רעבה מלא 1 וווי•