Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 220]

אה ♦סין?.יחלפו לא ילאו■ סובה, ולנפישך תחסר מנוחה ישקם ושלוה ׳ וממך יבצרו כל משוש ןנל גילה? אך אצכי לא כן» לאה מה נשם גורל♦! עמל ועצב בל אדע, שאנן אשב כאהלי; כגיל וחדוה אכל, ואחוש אלאה חעס שלוה וה־שכןט תמיד ינוחו בחיקי, להון בל אבהל׳ אך אשמח בחלקי, אשמח בנחלת♦ מתת שמיס T ** . S V י “ ־י T T ♦ הם כי לא להזכיר ךבליך איש שפרצם׳ מה רבה דעחך, עצל ולפה זידי.ם! הלחנם חעך אל בכשרון לכל מלאכה? ולמה תמה מתנות!קרות', מנות שמים, ותנוח באהלך}תיישןזבעצלתים׳ ידך מאנה לעשות,אך בחרה לה כזנוחה? ותנוח באהלך:ותיישן בעצלתים׳ ידך מאנה לעשות,אך בחרה לה כזו ומה תעשה ליום צלה תעבר על ראשך? בחבל♦ עני תלכד ןחיש זיבא רישך! ונחמת אז ככלות הונך ולכושך, ואמלת: "איך שנאת, כל מלאכה ועבדה! "איך נהפך לי לאמר הזמן ןך,עת בי בגדה! ״ולתסתיות מצולות צלתניפישי ןרדה“! ועתה למה איפוא יגיעה נפשך שנאה י למה תשכח ♦לדי ימים ימי עני ורעה? זד * J T ין T י j ■ך ך~ וכי תאמר‘. "אל ♦.צילג, ביום שבר‘׳