Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 197]

( lg5 ) «iS, 3 ומאז העמיק סרה, הישחית נפשו במחשבה הנבערת, לא ידע שלו בבטנו עזבתו השלוה בת הנהדרת " T׳־ T : :־ T; “ T ־ : v T כן תחז העין, אם משפת נחל, ירקרקת עצי רעננים: ומרקיע שמ:ם השמש׳ בראי הנהר נשקפה, איך פרזאם מאבן נופלת,' מהפיצה ההמתה היפה, ובפרעות:וישערוךה, מהערבים:חדו, שמיש וסנסנים♦ שבקו אישר בזעם נ^ה בישלותו ובמנוהתו, כעלוקה׳ ן־שקט לבו לזעף וכעס הפך, העיר בקרבו התשוזקה לשוב עוד אל רגשת הח:ים "לשאול חכמי ’לב מ♦ ♦עצרני “ י אמר בסערת לבבו ייאבקישה בינה מגבונים לחקור העמיקו,’ העלומות קבר הנאלם׳ ברום הבונתם פרז לאור זיפיקו, ממבוכתי■ יוציאוני, והאמת יציגו מגד עיני’“! «• T; T מ < ״• : " כוכבי.נשף עוד הגיהו, השחר עוד לא בקע אורהו, והזקן קם ממישפבו׳ ילך בטח אל ממעיהו♦ ומרוח לו השמש, פגש עלם טוב רואי על דרך המלך׳ הוד וחן הוצקעליו׳ ובנועם עזיפתיו דר־ש ב־שלמהו, 04 הזקן דברו לשלום( והנער מצא הן בעיניהו׳ ויבקש ממנו, כי׳ בדרך אישר הוא הולך, אתו:לך י ונמו n *