Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 169]

mt c 167 ) «« מדי שנה בשנה עלו בעתים מזמנים אל עירות שונות לכבד יראתן בימי חג דיחי* בעיר בובווטטיט מספר הבאים שמה לחוג חגה ת״ש אלף! מלבד הטח־ וחג אחר גדול עד מאוד, חג האורות, לכבוד »ינערפוו׳ בעיר רווויס• בחג הזה החוב מטל על כל אשר לא עלד־ז לראות פני האלילה, להדליק נרות בחלוני ביתו* כליהקרבנות שהקריבו המצרים טעונות סמיכה• ובעת הסמיכה; אלדה פיהם מלא, לקלל את ד־וקרבן קללות נמרצות והעתירו אל דחאלילים להרחיק כל נוק ואסרן מארץ מצרים, ולשפוך ועמם עד־י הקרבן• יושבי מצרים הקדומים הקריבו כ׳כ זבחי אדם* ולפי ששערות טיפיו היו אד׳ומות, לכן תספר השמועה, ששחטו על קבר {!גיריס בני אדם בעל♦ שער אדום* ועל ־הרוב שחטו בגי ארץ אחרת, כי מעוטא דמעוטא מאורח♦ הארץ היו בעלי שער אדום• וגם לאלילה י!נ* זבחו ובסי אדם* שלשה בני אדם מומתים לכבודה בימי-הכלבים, איש איש ביומו, ומיתתם היתדת בשרפה, ואפרם הוור• והמלך יייי״וי־יש העביר הגזרה הרעה הזאת, וצוה לעשות שלשה פסילי דונג בדמות אדם ולשרפם ♦ ואתה הקורא! לא תהיה הודעת הדברים האלה קלת בעיניך, כי מהם תצא לך אורה במקומות רבים בקריאת ספרי הקדש, מלבד התועלת הכללית אשר לכל קורא קדמוניות־ ברוך שענפעלד.