Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 158]

( 156 ) מחע אל הדרשה שדרש הרב המורה מוהר׳יל אתמול ביום השבת, לא כאת רבי׳ ואל הסעודה אשר הכין לחכמי העיר באת? שאל תלמיד אחד להרב החכם ר׳ זלמן קרוב חדל. ,את הדרשה אשמע מפיך, ולא כן הסעודה", ענה הרב וצ״לי ׳ XIII. אשת אחת קנתה דג ליום שבתון, ויהי בשומה עוכין בלועו לקרעו לשנים ולנתחהו, ויזעק הדג מאד, והלפת האשה ותחרד חרדה גדולה׳ כי באמונתה הכוזבת, כי זעקת הדג לא דבר הוא, רק רוח רעח במעיו המשועת מתוכם, ותרץ בחפזון לבית רבנו מוהר״יל זצ״ל ושאלד־ז לו מה משפט הדג, ואם כצעקתו תןגשיה לו, אם קבר תקברנו או שרך ישרןז? ויען הרבחרל בנחת: אשז־! "יראתה׳! עשי לדג כמשפטו וכראוי לו, ואל תפילי דבר מכל אשר אגיד לך* ומה ואת? שאלה האשה בפליאה, ,.משפט הדגלבשל,.אותו ולאכלו עמבני ביתך בשמחה ובטוב לב" IVX. במות רופא אליל בעיר **׳׳ שאלו אנשי המקום את פי׳ הרב החכם ר׳ ברוך לבית ייטלש זצ״ל מה יכתבו על מצבת קבורתו בבית מועד לכל ח♦? וישב אלידחם הרב זצ״ל כתבו עליה: 'עתה ♦רוח לנו המקום הזח! XV. רופא אחד רך בשנים באי אל הרב החכם ר׳ זלמן קרובזצ״ל, וגלה את אונו שנתקבל לרופא עדת ישורן בקהל *** ויאמר לו הרב זזיל: נזכרתי על דבר♦ חכמינו ז״ל שאין רשאי לדור בעיר שאין שס רופא 5> הם עשו כדבריהם בחשבם כ♦ רופא מבין דבר הנך, אבל אתה אשר ידעת כי 5) סמהללין דף י"; ע'נ• I