Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 154]

( נצ1 ) שקטה. עד שהפירה עצת הרב זצ׳ל ׳ ומדי הסירד־ו את החתימדה עמדה מרעיד - כי פרחו דהאותיות כלנדה. התעיף בדזן ואיננן ■י — ובחרדת נפשה קראה: עתח ידעת* כ♦ איש אלהיט הוא כי כאשר הגיד מראש כן נעשה! .11 עשיר היה בעיר גדולת ורבתי עם ושמו יואל• ויאסוף האיש ההוא הון ורכוש רב * כי כספו נתן בנשך, וכנושה בא לקחת שמלת העני אשר ישכב עליו ויחבול רחים ורכב■ ויחי כאשר וקן ובא בימים, נשא נפשו לכפר פני אלהים על המעל אשר בידו ועל העשוק אשר בכפיו. ויבן מכספו בית אלהים להתפלל שם, תחת:ס שמם ושלשים, ותחת החלון אשר בחלק התיכון היה כתוב: זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו! ויצחקו כל רואיו לאמור: ה?ףלם יעלו הצדיקים? ויהי היום. ויעבור הרב החכם מענדעלסזאהן זצ׳ל תוך העיר הזאת ויאמר אל העומדים שם: כתבו תחתיו הפסוק־ "בעד החלונים:בואו «פב יואל v׳ 0 * .III וחרב הגאון מוה־־רי אייבשיץזצ״ל הלך לבית אחד. לבקר בהיכל אוהבו השוכן שם, וימצא דלת נעולד־ץ, ובידעו כי אוהבו בבית וידפק על הדלת* אכן בראותוכ* בעל הבית לא ישמע לקול מהלומת המקבת, ויוסיף ערי לדפוק בקול הזק והומיה׳ ריקם האיש בעל הביתבחמה, לפתוח הדלת, ויקרא באפו ובקצפוהגדול: היתקזאת? אבל בינך ובין החמור מדז היא? - הדלת׳• ענד־ז ר׳ יהונתן בנחת• IV. "אל מה יתפללו הרופאים? הלא לחולים רבים ולחליים ״רעים וגאמנים, לכן טוב שלא יתפללו! - אמר