Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 115]

I 3>t ( 113 ) «6 ♦ אייר שימשול 3ו, ני יראת אלהיס היא המושלת 3ו, והיא אשר תנמהו יכל מעשיו 3ללך אמת יברח מנשק ברזל (איוב ל) עד סוף הפושח יכרח מנשק 3רזל תחלפהו קשת מזושה: אס י3די1 הרשע ויספון פניו מן החרב הנה תיזלפהו קשת נטושה ופמחצסו מאחוריו בסן ״נוז 5 שלף ויצא מגוה, ואס שלף האיש את החן ויוציאהו משדרתו, ,?”I לא ירפא לו, כי ובדק ממרודתו יהלוך עליו אמיס: החן אשר יא 3גופו היתה 3ו מרירה וארס, וגס אמרי צאתו, מבשרו לא יצאה "דירתו, והנה האיש מוכה מכה ארסיית, כאדם לשון הנחש, והארס ההוא הוא לו תמיד כלהב חרב וברק חנית, ובכל מקוס אשר ילך יהלון?ליי אמיס, מכח המרירה והארס הנשאר 3קד3ו; עד כי כל חשך טמון' "עוניו תאכלהו אש לא נופח : בכל ממבוא שיסתד שס, האש הארסי "שר במיעיו, אשד הוא אש לא נופח שאיננו צריך לנפימה כי לעולם יא יכנה, היא תאכלהו; והנה ירע שריד באהלו, אוי לו לכל מי שישאל עמו בביתו, כי הוא דד בכפיפה אחת עס נשוך נמש או כלב רע• וכל הלנדיס האלה הם משלג ומה הוא הנמשל? ומה הוא הארס הזה האוכל את הרשע בכל מקוס שילך, ובכל מחבוא שיסתד? הוא מדירת האיטה: יגלו שמיס עונו וארן מתקוממה לו: אין לך דבר, אין לך "לס, אין לך מקום שלא יזכירהו את אשר העוה, השמים יגלו לפניו "יונותיו, והארץ תתקומס נגדו לענות בו פשעיו; יגל יבול ביתו נגרות ייוס אפו, גם עשרו ורכושו, תבואותיו ויבול ביתו, גם אלה ביום "פו, ביום אשר מוקד בקרבו אש החרטה, והארס הממית יעלה חמתו יאפו, כלס יגלו אליו נגרות, יזכירוהו פשעיו, ויגלגלו על לבו זכדון "ימותיו מגילות חבילות, כאבנים הנגרים במורד ־ הנה כל זה חלק אדם רשע ""להיס, אשד היה רשע לאלהיס (כטעם ולא רשעתי מאלהי), וזאת ׳אלת אמדו מאל, זה לו חלף אשד היה מתאמר ומתפאר בלבו נגד ה', ■ייה בוזה יראתו (כטעם יתאמרו כל פועלי און) — ומה ככבד ®וש המאמר הזה J פרשת הזאת חשבת לנזשפט (שם ל״ה) ^ת חשבת למשפט אמדת צדקי מאל (צדקי מרובה מצדקת האל, a כלומד צדקתי ממנו) ני תאמר (כנגר האל) מה יסכן לו מה ^עיל ממטאתי (מה אועיל לך בצדקי יותר מבחטאתי)? אני אשינו ’׳ץ ואת רעיך עמך, הבט שמיס וראה ושור שחקים גבהו ממך, אס מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אס צדקת מה תתן אי ימה מידך יקח, לאיש נמוך דשעך (לאנשים אחדים יזיק רשעו לאל) ולבן אדם (תועיל) צדקתך, מדוב עשוקים יזעיקו ישועו ,!ייע רבים (זה הוא מה שמזיק דשעך שהעשוקים נאנחים ונאנקים) " אמד איה אלוה עושי (לא אמד כן האיש העדין אשר הוא) נותן ח H זמירות