Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 79]

»4 ( 77 ) התהו אשר דבקו 3הס בני האדם. אז ישומס, נל ימיו מכאוב וכעס. וצ״יייו הועל לא יועיל, והיה כלא היה: ולמי הוא עמל? לא לו ולא לאחרים י הנני רואה בפניך מרחוק השמחה והשחוק, ואולי תאמר אלי ידידי: , טונה לי הודאה זאת היוצאה מפיך, ונעמו לי שוממים אלה חשד כת3ת אלי, מכל מנחה ומשאת ומנל מגלת תושיה אשד הנאת?55י מעילך עד היום הזה, ודי בזה והותר להשיב מעליך חרון אפי על יזרדך שתיקתך, אמרי אשר שנה דעתך להיות מעודנת עם הנדות, ימעתה לא תנרז לי בלבבך אם טרדות הזמן אשד לא ירפוני,ירפונימעט מדרישת החכמה, ואחד אשר גס אתה חולית מענו ולכל האדםנמשלת, סלוח תסלח לי ולכל אשד כגילי אוהבי תושיה ונרפים בדרישתה;'ואס התה תסלח לי, ומה לי עוד לבקש? — צדקת, ידידנפשי! צדקתבדבדיך; ואמנם אף גס זאת לאתבא האגרת הזאת לפניך ערומה מכל דבר חכמה, והנני נותן לפניך היום ׳יהיר פרשה אמת מאיוב, אשר ראיתיה אומרת דרשני, לא לקושי ׳יגנתה,, כי מבוארת היא מכל דברי הספר, אבל ליקדתעניניהולמעלת מ דבריה, כי דמיתי כמעט בכל הארבעה ועשרים אין פרשה כוללת למשפטים והתודות אשר יעשה אותם האדם ומי בהם כמוה; והפרשה ■יזאת היא הפרשה האחרונה שאמר איוב, הלא היא סיקל״א: הטנא ׳וידי אזנך ושמע• 3כ1א הצדיק להעיד על צדקתו וכשרון דרכיו, ראה כי טוב להגיד תחלה התחבולה הראשונה אשר עמדה לו בימי נעוריו להצילו מ^ידי היצר וחרמיו: ומה היתה התחבולה הראשונה הזאת? בדית 5י ת י לעיני ומה אתבונן על בתולה — הלא דאית ידידי ג״ה ילדי חמד משוש אבותס ומלמדיהם, יגדלו ויצליחו בחכמהובכשרון, ’5’*ע פתאום ןחפבו■ והיו לאנשים אחדים, אל כל מדע יפנו ערף, גם יאיותס גס במלמדיהס יבעטו, ואדמו למנרה עם פועלי און, אחר כן 1?וויכחשו ויגנובו, ומלאה האדן חמס מפניהם• ראית, ידידי כמו רני?! ומה היתהא3ןנגףאשד החלה להכשיל דגלם? — ההבטה — הולך לתמו בשווקים וברחובות, ובבתי קרוביו ומיודעיו; הוא י״ה, הוא מביט, הוא מסתכל, התארים היפים מוצאים חן בעיניו, 5יינזוניס ושואלים ממנו להוסיף לזונם, הדגשות חדשות ורעיונות ,11שים נולדים בקרבו, וטורדים את לבו* יחל לתור אחרעיניו, ועיניו ז תשבענה, מתקרב לבחורים היושבים ראשונה בכל חברה עדינה; *יתק יום יום מן החכמה מעט מעט, השמן לבו ואזניו הכ3ד ועיניו מ משמוע בלמודים, ונפי אשד יחלש בקרבו כח החכמה כן יתגבר בו י התשוקה: העין רואה, הלב חומד, לא ישקוט עד אס כלה, ג לכבות הנערה היוקדת בלבו, והוא מוסיף פחם לגחלים; תהום תהום קורא, נמכר לעבד לתאותו, יבזבז, יגנוב, יחמוס למלאתה, וצא יוסיף קום — אלה תולדות הבחורים — ומי יאמין כי הבטת ניס היתה תחלת נפילתם? ומי יאמר לאדם עצום עיניך ואז לא ניצא תפיל? ואף גס זאת אין מנוס ואין תחבולה לאדם כי אס לכרות