Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 318]

סי* ( 7)3 ) *55 צעיס נחוצות, ני לשבת במקומו ג’ *מיס 1ג' לילות ציה יותר בדילה רן החשך עצמו, אין זה אלא נלנרי הקבלה שביד המשולל ואבי* הספל שהעתקנו, וגס לבותינו ז״ל עמלו על זה במללש לבה; אבל אין לצוכי לנפול פה לברים שנבל נאלנוס במקום אחו׳ צי בפרושנו רוח חן על הספל הנ״ל באלנו לבלי המללם בלחנה עס יתל פרעי לבליס בענין זה, יקמס הקורא משס: והנני אומר ני יש שם פלטי השתמשו ב1 בצב* הקדש לרמוז נו הענין שאמרנו, לא ישתמשו נו לענק אחר, ובגל מקום שהזנידוהוככסב על מקדס שיקלו לנפשות הלשעיס צגמוריס אמרי מותם, והוא שם בלהה, ונרביס הנהיות, ואצ״פ שסרב לל״ק זיל פירש אותו הפוך נהלה, אין לבריו כל־אים, ני איך יקרה ההפוך הזה במקומות לבות בס בנפיל גס בסמיגות גס ברבים, אלא תמיד הונח על שלוט הנחות המצערות בנפש האלם אחרי מותוי והנצי מצניר נלם נקצרה ואמ״צ אפרש הוראת השם הזה: המשור!* האלהי נאהאלונן צל אלות הישציס הצמודיס א1נל באילו, אמר צל אבוא אלמקלשי אל אבינה לאחריתם(תהל׳ם ע׳־ג י״י); שהוא המות ומה שאחריו, נמו שבארנו נביאורנו לספר ויקלא(סישס נ- ס, 3,), אך במלקות תשית למו הפלתם למשואות (תין5יס ע'נ שהוא המוח, ואחריו אמר איך היו לשמה נרגע סאו תמו בן בלר׳ות (שם שם י״גי) ׳ זזה על עונש הנמש שאמרנו, וזה לעת לשיי ז״ל שפי׳ בלחות, שדינו י נלל הענין שאמרנו במלת שדי6, המורגל להאמר צל הדברים המצערים לנפש, ונן היא לעת ראב״ע ז״ל שפי' ססו תמו, על נפשותם! כלהוח, נמו בל1זות אחנך, ני יש שישוב לאין זלהנל, והעל ואינך ענ״ל, זיתנאר נסמוך: הנביא יחזקאל שצבא על אפלת מלך צור שבימיו, אהיה מנה מרגיזי אל ועשה עצמו אלוה ננ1נרשס בנבואה, חתם דבריווהורלתיך אל יולד נול וגו׳(יחזקאל ft נ/ והוסן* עול בלהה אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עול לעולם י4ס סס 5'י,/ והמבין יבין על'מה מלבד, והוא הכתוב שנסתייע ממנו דאב״ע ז*ל ויפה לבר ירם״« ז״ל פי' בלהות , פ־רש1 יונתן נדלא הוית אתגניך וכן תחי, והצותרין אומדים לשון מקום מרקד שעירים ומדקי f פנ״ל• ואין זה בע״הז, אלא נפשוטו של מקרא סאחרי מותו ימין אותו לבלהות, וזה ואינך, ונמו שאמר ראנ״ע ז״ל• 1גם יונתן ז״ל נך לעתו, אלא שתרגם הנוונס לא המלה, ני שאר המתים נפשות ס וצלול החיים וקיימות, אבל עונש בלהות חשיבנה לאין, וזהו גדלגי