Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 297]

חקור דין נחגתזו לבגור קנלת קדטוביבו ו״ל 3>■» ( 96« ) מנתבים שונים מאמר אני נפתל♦ הירץ בן יששכר וויול זצ׳ל נקונpרס המאסף לחדש ניסן שכת תקמ׳ו לפיק, גאו דניים אשר לא בן עלהממגריסגעלי הפוסל, שזנדונספריהס כנכין העונש הפגיע לאדם אחלי מותו, שעל לרן נללננוהונשס גהינס, והיא מליצה לקוחה ממאמרי רנותינו ז״ל, שזכרו ענין זה במקומות לנות בתלמוד וגמלרשים, והלנו אמרים על העונש הזה, נמו אם וחושך זעס וצלה ומצירי שאול וכיוצא. וחלקו נו מדורות, ולנל מדור גשס יקראו, ורנויו כאלה ונמו שנזניר קצת מזה עוד נמאמר הקצר הזה וראשית דבר נאמר׳ שכל ענין נזה המקונל נאומה, שיחידיה! ננל דוד היו אנשים חנמיס וננוניס, אנשים שנתנו אותות על צדקתם ועל צחות שנלס, ואין מהם מעלעל על הענין ההוא, נל איש המתלוצץ עליו, מלנל שנגאותו מחטיא את נפשו, אלא שאומר לכל ניסנל הוא י ני מי שדעתו יפה עין שנענינים נאלס אין שכל האלם שליט, נמו ששליט נדנד הלמודיות, ני על הלמידות יש מופתים מותנים, נענור שמדגריס על גשמים ועל מקרי הגשמים, לא נן הדנדים הנפשיים, ני תמול אנחנו ולא נדע• הן הנפש הזאת נשנתה נקמנו, וכל יגע תחיינו ותאיל את פנינו, עד שממ3 ההדור שאנו מדגישין נה ׳ נדור לנו שהיא נדמות אלהיס, לא ידענו מה היא, ועל איזו דרך היא קשורהעס מנוף ופועלת נו, אף כי אחיי הפלדה מן הגוף, ותעמוד נעצמותה לנדה, מי ידע מה תהיה אז, ומה הס המקרים אשד תקראנה לה נעת ההיא, עד שיתגאה על מנריו להמליט מה שידמה הוא מל ענין זה, י ולהתלוצץ על זולתו אם ירתה הענינים על דדן אחרת, ני איץ זה אלא בנה ל3 נארח סנלות ונמו שהמנצלו על זה המשכילים נעלי המאסף נעצמם, בהקדמה שהקדימולקונטיסיהם היוצאים נשנה זו• m ואולם