Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 232]

K2 ( ו3ג ) 4@ המעט לי!כר אויב ותרב גדולתי כי'גם ברחוב זקראתי כבודו וו/הלת1ז והוא כמחריש כמי.♦ק?£ן כעיניו גודל מ$לתי׳ אבן העם שחקו כי לארץ שפלחי ♦ '«! &n פן! :חית; לאות מי ארד שכעת;□ בלבם אמרו ♦ הו מושל ךעז בשעשועים' כאלה חשקי// הברבור כן חסדי שוא לריב לי הענקת ׳ למען הגדל עתה שברון לבי ועוני׳ ל^ן היןה?לימת׳ יקלינ׳ז זדש אל ליועץ חשוב עון כזה על מושלהוד מדי ישוב נטולות לאיש חסד כמפ׳עלחו ♦ וכבר נכלאתי למה עד כה לשלם יאחר׳ לאיש כנפשו בקש שלומו וטובתו ♦שסר? גם כל אישר עשה הלא אתה יעץת. כל^קריך! יעעיבך כה הן אתה חפצת♦ אתה המשנה מלכותו נכ*ךןל נשמרה, הידע כי אל מרדכי שנאתה נכרה? ןר r w •י ץ וןן י 1 ז ן I זז! המן כל כבוד ממישלת־ו ועזו מידי לו!חונים > למענו'בזיתי' יושר תיום לב וחס אמונים. לעשותרצוניו כאבן מוצק לבי חזקתי. m האדם נאלמה ועשוקים הזעקתי׳ אטמתי איזן לחרפות עמי ולאלתם > כיכיחם ךחקו/יזמני אהכתי'קללתם. ועתה