Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 175]

&* ( iji ) חסלוראמים, מגדה דויזכו משפל׳ למען מיל יל,למט, ונדעניממצין טהור שאגנו מים נאמנים אשד לא ינזגו לעולם שבתי וראיתי ני לא ננל הדורות הדוד הזה. נגרו פרעות גישראל, ונמו מפוזרים המה מאז גארגע לומות האדן, נן גס מפורדים ושונים היום אף הקדונים גהס גמחשגותם והלך נפשם, עוד לפני מאה ונן לפני אלף שנה, עת נשא איש יהודי את רגליו ללכת למרחקים, ננל מסעיו ממזרח שמש עד מבואו מצא את גני עמו דומים נדרניהס ורעיוניהס , וינר את אחיו בצל מקוס מתאחדים גמפציהם ומגמתם, ונאיש אאל תגרים לדעת מה יעשה ישראל נגד אלהיו ונגד גני אדם ומגלי מקול עתה על מצגס גיתר התנינים ׳ הלה זאת נדע ני מצד התאחדות לוחם לנד׳ נעלה ערנם געיני עצמם ובעיני לאום ולאום אשר גרו גקרגס יקר זה תמך את לג ישרון ויחזק את לוחס גאלהיס, ואהנת נפססלעמם ולפס, ואס גס לעתים נחלקו למדינותוארצות, מדינה ומדינה כמנהגה׳ ונפי מנהג השלים נממשלחם אם לשגט ואם לחסד ׳ כן יעכיר או יתהל העם היושג תחתיהם את מדותיו וממשגותיו, ונהגדל צרפת וספדל נקצה אלף החמישי; הנה גם אז לפחות גני ישראל אשד במדינה אחת דוח אחד הי' לנלס גאשל יעפו ואשר יעזגו מעשות לא כן עם נולד נדור זו, ממנונו יגיט איש משניל על נפוצות יהודה לראות היש ממלצה או עיי אשל אנשי' ישתוו גהגלת לגם על דגד הנמוז לקיום העם והדת כלו סג זה מזה, אין אחד מתדמה לריעו* מרביתם לא ישכילו על זה כל ימיהם, אך איש לבצעו מקצהו, וגס זאת מרפיח אהגת האומה• אולם נם המעט אשר לגס אלי', או שנגה לפחות גפיהם ידגדו, מה דג ההנדל והפירוד גיניהס׳ שני אנשים מפורסמים, האחד בנגוהות והשני גאפילות ומעט גדקיס מניעו את ל3 העם גדור שלפנינו כאשר יניע הרוח את הקנה נמים, קמים מידיהם השיגואת נפש נל אישיהולי נקצות ארצותינו ואין נסתר מהם אולם נאדחות עקלקלות גאו למו אלה הקרניס, ונתמורותס נן תמורות הדעות והמחשגות גס נין ההולניס נעקנות האחד משני אלה שאל נא את רניס מהם על ענינים עקריים סל עם ישמן מה המה, ואזנין תצילנה מתשובות שונות ומתחלפות נרצון איש ואיש נל מתחנס או מתחסד יונית לדיעו על פניו אף אס מתחנס או מתחסד הוא נמוהו לאמר׳ *י נסנלת אל נגדת, ולא זאת המסילה הננונה“ ־ הה! מספד אנשיך היו אלחות־ך יהודה, ועמךנמריניס ביניהם נל היום איש איש גשרירות לגו ילך למען הצדק רק את נפשו ולהרשיע את זולתו• ראה זו דעה חולה ראיתי געמי ואין איש שם על לגי שמעו נוטרי נרם I