Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 150]

»י ( 49 ) ßW מיד, שאינו מדנר גגסינת מה שהיה בכוונתו יתגלו * והואיתנרן ישים לו ידידי שלוס שתי הבדלות חר ה׳ הר אלהים♦ הר הקדש פרש♦ באס פתר גס היום הנני אלין ידיד נפשי נשתיס הגדלות חדשותי וזאת ראשונה הנללת סלשת השמות הר ה/י הד אלה׳ ם• הר הקדש• גנאור הודאת הלשונות האלה בדיוק ונצמצוס, גדרן הפשע הפשועו, היקי געיני ונעיניך ידידי * נוהגים היו הקדמונים (גס ישראל גס אופות העולם) לענוד את אלהיהס ולזנות להם זנמיס על ראשי ההדים, נענין שנאמר את כל המקומות אשל ענדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותס את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגנעות; ונן נישראל הוא אומר עמים הד יקראו שם יונחו זבחי צדק: והמנהג הזה מפורסם גס נן מתין ססוי הגויס הקדמונים י והנה כל הד אשר יהיה מקודש לעבודת האל האמתי נקלא הד ה', נמו שאמי דוד מי יעלה נהר ה' ומי יקום נמקוס קדשו; ואין הכוונה על הל הנית, ני לא כבנה הנית נימי לוד. והר הנית לא הים מקודש נימיו! יק היה שדה נענד; אך הוא שס כולל לנל הפרים שהיו ישראל זונחים עליהם נשעת התר הנמות (ומלת נמות גם היא תויס אותנו שהיו זונחים על ראש ההל או על מקום גנוה), ומגל שנן שינלול את נל המקומות אשל שנן שם משכן ה' ׳ כגון שילה כוב וקלית יעלים ונוונת המשודר האלהי לומד: מי הוא האיש הראוי לעלות אל המקום המקודש לשם ה/ להיות נעצר לפני 0' להתפלל אליי, ולהקריב לפניו קרבן נדנה? מי שהוא נקי גפים ונר לבב, לא הצנוע, הממלא את האדן תוענות, ונא אל מקדש ה' לרמות אלהים ואנשים נרו3 תחנוניו ונדיעותץ; ני אמנם לה' האדן ומלואה תגל ויושבי נה: ואין ממשלתו ננית המקדש לבדו, כי מלנותו בכל משלה, ולא יספיק שיהיה אלם מסיד נמקדשו, אם לא יתחסל גם נן בכל מקום אשר תדלוך P> יגלו• והקרוב אלי שאמר לול את המזמור הזה כנגד דואג, שהיה נעצר לפני ה' בבוא דוד אל אחימלך} וכמה דואג יש נימינו! וכן ויסעו מהד