Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 73]

( 72 ) K3 עליו ואמונתך סביבותירם׳ כדור אותו יקיפו׳ בפיהם יביעו נחמות׳ הול כטל אמרתם׳ לחוות מחוות שדי י ואת אחרית גבר תכלית מעשהו! פשעיו אם יודה על ערשדוי׳ ימלט מיד שאול נפשו; אם ישחר לאל ושלם נשיוליוצרו׳ ארכתו כמעט רגע תצמח׳ וכבודו יאספהו - כן יפרד האדם לעיני אנשי סגולתך מהחיים הקצרים וימות מות ישרים• אתה יי! נתת הודך על האדם עשית אותו בצלמך׳ ועל כל יקום אותו נשאת; p נתבונן מפקודיו כי גם אחרי חמותה בריתך בל יופר מאתו; אם פגרי חיתו שדי ישכנו כסוחה על פני חוצות׳ קבר יעדתלגוית האדם אבני בור צוית למשמרת לעצמותיו׳ לבל יהי׳ מאכל לעיט הרים מזוןלטורפי טרך! - אם בשר אדם מת נבאש. ושארו ירום תולעים, הותר קשר הגידים נפלו מפלי בשרו, מי יובילנו אל חר אבותיו? מי יורידהו אל תחתית הארץ? - אנשי סגולתו יטו שכמם לסבול, יקשיחו לבם לפלח תחתית׳ למען השלים חפץ יוצרם, חוצבים קברו יכסוהו בבגדים, ובשלום יובל אל קברת אבותיו י - אם בידי חרוצים ימצא הפץ, כפים עמלות ימצאו חן בעיניך, הנה עומדות לפניך גם בנות בוטחות׳ ידים שולחו בכשרון המעשה עשו חידי'/ נשים שאננורץ המסתופפות בחצריך השכילו והצליחו׳ יעשזן חסד עס החיים ועם המתים ובמקהלותם יתרומם שמך, אם אתה חרצת משפטיך על בנות' האדם, והרבית עצבונם, יספת להן מכאובות׳ מרוב שיח וכעס תשוענח אל אל, אם ילדו בנים ובניהם מבטנן יצאו יזעקו בהבליהן תתיפחנה - אכן! אתה שלחת רפאות לכאבן, חבשת עצבותן, כי אמהותיך אלה צובאות עליהן ׳ בלדתן תקראנה למילדת, מביאות אבנים; אם תלונה תהגה החולה, או באמרי שפר תשקטנהאותה, לא שנת תתנה לעין ולעפעפים תנומה׳ עד כי האומללה יולדת ותחת רוח כהה תצנוןז מעטה גיל׳ ואל העניה בימי.נדת דותה תתננה כסך! לשבר שבר