Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 72]

SW (;1 ) חלק אנוש, טורח נחלת גבר• כן ישמרו פקודתך אנש* החכרה, מלאכתםנשגבה, עבודתם קדש/קלים כנשר גבורים כאריות, רוחם לא תלא מעשות חסד׳ הדאגה כעד אותם אשר עלפו שכבו איננה מניחה להם לישון! יטנו מעון להנחלים מלון להנכשלים צרי לשבר, מרפא לאנחה, יאמרו להנהשלים: חוק! אל עורים קיר יגששו הם עינים, אופל היושב במחשכים המהיגיהו, ♦פיצו עיפתו בשמש צדקתם, רפה כה וידוע חולי בצל כנפו חסדיהם מימי ישועה ישאבו, ימחו דמעה מעל פני הכואבים, יחבשו עצבותם עד כי לששון ♦הפך אבלם ’ וקול בוכים לשמחה• - ענוג ורך׳ שמם כבירים אכל־1 בטובה לא נסה בחסרון, למוד העדר לא היה, אל ביתו יבואו ימלאו מחסורו׳ יסירו מדוי גופתו, יגמלו אך טוב וצדק׳ ירבו לו חסדים ברוח נדיבה איש מכאובות, פניו חבוש בטמון׳ נתעב ונאלח, לקוח למות יתעבוהוכל־י רואיו, ורוק מפניו בל יחשוכו, נגוע ומיבנה לא יכול איש לגשת אליו, כל הנוגע בי יחלה, מחלק שמה כסדךגלו׳ גדרה בעדו לבלתי צאת חוצה - אנשי קדושיך, עושי טוב בלי מהיר, עליו יקיפו, נושאים חליו ומכאוביו הם יסבלום, ימרחו על השחין ויחי׳• - ימים נזעכו, שנים עברו, ופקדת יצור כפיך אם תבא, קרוץ מחומר אבק פורח כי תלך אתה יי י■ במשפט עמו, תקרב חיתו לממיתים. ותצעידהו למלך בלהות,יום הנורא יום המוחה יגיע, יתפלש על משכבו כנצר נתעב, יתעבהו מאכל תאורה זוזמתו לתם, נשמת רוחו ישאב ממעמקים, כסליו מלאו נהלה, לבו ידפוק, יעמוד לרגעים׳ ילר,ל»ט’-בעותי שיי יבעתוהו, מפחד המות ירגז אך יחרד, מי לא ♦ירא לקראת בואו? מתגרת ידו מ♦ לא יגור? מי יחשוך רוקו מעבור בשחת? פשעיו אם ♦רברמי ישיב לו צדקתו לאור י באור החיים ולחסות בצל כנפיך סלה? מתי סודו מרחוק בצבים וקרוביו מנגד נגעו ♦עמודי! מי ♦נחנו אל מחוז חפצו? מה יקר חסדיך אלהימי׳ שלחת לעזרתו ציריך הנאמנים מלאכי שלום משרת♦ עליון׳ צבאיך צבאות קדש חוניק