Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 49]

48 ) *C ) +י3 שניהם היו טובים מלאני עליון, משרתי שלי; ובאהבה עזה כמות, רשפיה רשפי אש ׳ אהבו זא״ז; אולם כאשר התמלמלו הנפילים, נפלו איזה אילי מדום, ורצו למרול ביזקי היוצר ממעל [לפז לזה בספודי הבלי היונים בשם מלממת הענקים — דער 4עלונטענקריעג] ׳ אז גס א ב יל ן נפתה להסתת הזמנים, וידל פלאים משמי ערנות אל שאול תפתה, מקום מושל וצלמות, שם נוכה ומתאונן נמר נפשו, כי קיצן בנטיעות ושחת לרנו, ובהילונו במורשי סעיפיו נלד משולח וצעזב נערער בערבה, מתקרב לגבול מגורתו, מגורת רפאים בשאול, מקום קו תוהו ואבני בוהו, שם יביט להט החרב המתהפכת ניד שדף מעופף שומר פתחי תפתה ׳ ועיניו תחזינה שם בנאות השלום והעונג אחיו ע נ ל י א ל מתהלך בין עצי עדן, נדן יחל כונני נקר ונתדועת בני אלהיס; מאור שלמתו כל שפל זרוח, קרני אור מנעל לצמתו, מעילו נלנניו הספיר, ידיו גלילי זהב עיניו מתנוצצות נבלקיס ולפניו יפיחו בשמים, מקוטליס מול ואסלים לאפיו אך ע נ 7 י א ל איננו משגיח עליו, ובל יענה אף יללה אמת ומה נעלה ונשגב ההחרש הזה! כנה החריש רוח לו י צו ק ם בן ט ע! צו ט ס ן בעולם הנשמות, מולע לקורא שיר גנורים מי) י צוד ע• ועיין במכתבי החנמה למופת אומתנו הוד החכמים ה ר מ" ד צ״ע * עבוייאל אחי! הוז_עזבנ♦ לנצח?־ בל סשקייףז זעלי עוד? אי ש2ץם! ' ^כו עלי גם אסם כוכבי בקרי¬ ני אחי אינו אוהב אורני עוד 1 לנצח בל יתן את דודיו לי בל ירחמני׳ בל.יבמרו■ ניחומיו;!לי• חילל בן שחר הזד־1 ך?׳ע’ו.תיף?,עבורי'! הבולי סכת שוונים! סבולי! אסר בצללןןד נךבךנו.יחד אשר'בכבוד חפסך התעלסנו ^מעעינו *) מיו^רנו ומבוית או־זבסנו• ואסן בלגות נחרי'נוזלי ישחק! אסם עו?ג העמתו! הוויבנה! אשר *) לשו! עיי; ורעיו! וממשנה, נמו ושרים ההוללים «ל מעיני 1ן(תלים &'<!׳) י