Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 283]

S►* ( 72 ) MS תשונה גתוצוח המדע חרון, נעיר אמריה מאמר להשיג (שואלי מענה ופתרון, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון• (א) הנה מלין וקול אשמע ני נא איש עד הלום מנשר טו3 משמיע מעלות לשוננו הענרי ואת יקל מפארת מעלות חז״ל אשל המה היו ניקדותיה, ישאו מדנלותיה הצחות עלי פיהם: תשואות חן חן לאיש סו3 זה אשל אל נשולה נ1ו3ה יבוא ועוג ינשר, חדשות הוא מגיד ונצורות לא נודעו לא שמעתן אוזן מעולם ׳ אך זאת היא נפלאת נעינינו אשל ננל הנשורה העונה לא נתן כבוד ללשוננו הקדושה ולחז״ל ני לא ספל מאומת עה ממעלותיה הלמות והנשאות, ומעלות יודעה ומנירה נאשר ספרו לנו אנותינו לאמר זו תפארתה וזה פריה , אפס ני זה החנם דרך מוסל לו, ייוש3 דרנו ני לה דומיה תהלה, אן איך לא חשנ אנוש יניע למרחוק ׳ ישים תפלה לנשורתו לאמד נרונף וחלקלקות לנדה המנשר, אשר נןדלך איש מחליק לשון, נפיו ונשפתיו ינוד את מהללו. ול3ו רחק ממעללו, מלפנו ר״י המ3ר אשל מדי ספל נשנחה נן נשא מעלות׳' על פיו יעוין נוזלי מס״ח לשני עד סופו, ואת יקל תפארת מז״ל זנר מן ס״ד לשלישי עד סופו, אשד נן עשה אלוני אני נ״י עת 3וא לנרו לספר מהלת חז״ל, אז דאה שמן לנר ממעלותיהס הנננדיס ויספרם נששילשלישי מספד המלות, וניו״ד לראשון מספר החזיון, ונשכי לשלישי וט' לחמשי מאמרי נינה, ועת אמרת ה׳ היא צדפתהו לתת נבול ללשוננו הקדושה, בהראותו, את יקל תפארת גדולתה אז לאה לנאר קצת מגזרי הפעלים המשותפים נמוננס והנדליהם זה מזה נעומק החנמה, נמו ההנדל שנין יראה ונין שאר לשונות המשמשים זה המובן ׳ ומה זו נס3ה להיות היראה חלוקה מליעותיה להמיר הפעול נפועל, וניאור ההנדליס שנין לשונות נעס ענדה קצן> וזולתם. וגדרי חנמה נינה דעתוהנדליהם זה מזה, נאשר ידאה הרואה נמקומות מפוזרים מחנוריו, ונפרט נהערות אשל העיר נצדק נחי3ולו שפת אמת ׳ שם נאמדו ונשנו גדלים מהותיים לקצת השדשיס והנדלי קצת הנרדפים זה מזה, אשרנל זה יודה על מעלות לשוננו. ועוד ידו נטויה להראות העמים והשרים את יפי תפארת לשוננו הקדושה׳ ונמקוס תהלה, שט תהי מעלה, כי לאיאותו,יקר וגדולה, אם אין עושה עלילה, ונמקוסתהלה, שם תהי מהרה, וננר אמר החנם נמשלו הנפלא, התהלה נלי זנל מעלה, היא נזהר הפטדההלוטם נשמלה, או ננית האוצר נלי סגולה ־ (3) שם שם לו חוק ומשפט הסנה אשר הסבה אבדן לשוננו עד ניטל ממנולוג המדנר, אתהשנחה אשר היא היתה 3ענרנו להשכיח ממנו שפתנו אשר נחלנו מאנותינו מעולם, אמת נכון הדנל נעשתה התוענה הזאת נישדאל, נימי נית שני נמעט נשכח זנדון הלשון מאנותינו לולי יחידי סגולה, ני התעדנו נגויס וילמדו לשונם, ננתוג ונניהס חצי מדנר אשדודית וגו/ נימים ההס אין איש שס על לג ללמוד לשון עניי ולא לננוד הימה נתונס, ומה גס היוס אין דורש ואין מנקש ללמד צחות לשון הענלי נירונהמוננו נלעגי שפה ידנרו, ואין איש שם על לנלהנין נמקלא מפורש ושום סכל נפשוטי הנתוני' לפי חקי צחות הדקדוק אשר אין מקרא יוצא מידי פשוטו נאמרס ז״ל, ני לוני המוננו יאמינו ני עקימת שפתם הוה מעשה לעמר על ל״ת שמ״ות עם היות סכל לוח אין נקדנס להני?