Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 277]

5K ( GR ) «S והזריזות לעשותה על בא אל תכליתה׳ כמאמר החכם אמרתיאחכמה והיא רתוקה ממני, ד״ל אמדתי אבא אל תכליתה אך קצרה ידיעתי מהשינה ׳ ני עקד החכמה היא החליצות לבא אל התכלית אשר תפז ה' בא אליו אמנם החולשה בברואים היא אם מצל עצמם׳ קסנס, מעוט למס, חסרוני אבריהם׳ אם מצל טבעם ומזגם׳ קור טבעם׳ או חמימותס׳ יבשותס ולחותיהס כידוע לחכמי הטבע ־ אמנם עכ״ז לא שגגו מהם ישע׳ לנלם ימצא תרופה בעיון ובהתמדה־ ועתה שמע בני את אשל אומר אליך והבן לבלי החכם: ארבעה המה קטני אדץ ר״ל חולשי אדן, וא'נ לפי בריאותם ומזגם חיש יכרתו מעל פני האדן, אן המת חכמים מחוכמים ר׳ל גברו חיל והתאמצו לבא אל תכליתם ולהציב תרופה מול מנה, ישע ממיר חולשה, והס אלה: נמלים עם לא עז ר״ל בטבע־׳ (ני סס עז תפול על הנח הפנימי הנתון גלב), ני ילוע שטבעיהם קדה למאוד, וא״נ לא תוכל נשוא קי" ימות המורן! ׳ והיא בלעתה חולשתה זאת• תנין בקיק לחמה, למען לא מצא כל ימות החולף, ותשב תחתיה על יעבור הסתיו׳ ויגיע עת הזמיר, וא״נהיא הכמה כי באה על תכלית יליעת חסדוניה שפנים עם לא עצום ׳ גם להס יש חולשה בטבעם " לעמול נגד שונאיהם, ולהם שונאיס רבים, י(ולזאת אמר עצום, ני העצמה מפול בלשון עבר ׳ על הנח בעין נח מי שננגלו)׳ אן בהכירם חסרונם זה׳ חקרו למצוא לכס מזור, על מצאם ני עיקר כחיהם בשניהם׳ גדול למאוד על ני יוכלו לנדות בס אבן, וישימו כסלע כיתסלהשמר משונאיהם לבלתי ישמלו מעל פני האין, וזה תכליתם מלך אין לארבה * חכמי הטבע הודיעו לכו ני לכל מין ממיני הבמאים יש להם מלן ומנהיגממינם, אחדו ילכו׳ והוא יודה לרכס׳ והוא י7וע, כאשל נראה בחיות בזאבים ההולכים אלי טרף. גם בשרצים יסעו עלת לבורים אחלי דגולה אחת ההולכת לפניהם־ אך הארבה אין לו מלך׳ וזה חסרון לו למאול• אמנם למלאות חסרון זה, בצאתו חוצן ר״ל לנרות את עשב השדה יצא כלו כאחל ׳ בהתחברות וריעות יצא ויבא׳ וגס זה חכמה• שממית בידים תחפש* אס בא החנם להודות פה חולשת השממית, לא ידענו לפי כל המפרשים מה חולשתה? אן אס נפרש שממית, עש, אוענביש, ופעל תהפעי הוא נכח זכר מגרן פקל לשרש תפש׳ פירושו כן שממית היא חלשה למאוד ובידים תוכל לתפשה (ריח ספיננע וודער דיא וזקטטע קאננטם חא d'm דער האגד פרהאטנק)• והיא בהינו1׳ מלך, זה חכמתה• כי בחדרי כהמון לא תנוח, להיות אנשי הבית ממיל בחדריהם יללפו אותה משם, או ימיתוה, לנן תשים פעמיה ללכת בהיכלי מלן׳ מקום אסל לי* יבואו