Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 263]

( 53 ) *מ אליו. וירח את ליח הבשר׳ ולא ינול עיד להתאפק ׳ ויבוא אל הקערה נדתת ונרעדה ייאכל< ויבוא גם האלי אליו בלאט לאנול עמו, ויאנלו שניהם יחדיו/ על ני אפס הנשר• ומן היום ההוא ומעלה/ לאמש הכלנמתוך סוגר האלי/ בלילה סנ3 בין מרגלותיו, וביום עמל לפניו לשחק׳ אוכל מלחמו " וילקק ממימיו, ובכל עת אשר יושם לפניהם לאכול׳ יד הכלב היה בו בראשונה, ויקח המאנל תחתלגליו, לבלתי כתן להארילאכול< והוא׳ הנדיב, ברוחו הנדיבה התאפק ויעמוד מרחוק׳ עד אם כלה הנלב וישבע, ואחר אכל האליה הנשאל לו ממנו• גס אם נרדם האריה וישן, הכלב עז נפש אינו מניח לו לישון, פוסע על ראשו, וינשכהו בתנוך אזנו, חודן בלשונו, על ני ת7ד שנתו מעינו, ובכל זאת לא מרה להאריה עליו / ולא נקטה נפשו ממנו, יק באהבתו אותו, נשוא נשא לו על נל פשעו וחטאתו׳ עונו ושגנתו, והתעלס עמו כל הימים ־ אחר הדברים האלה נמלואת להם סנה תמימה, ויחלה הכלב וימות ימים לבים חשב האריה בלגו, אולי יש? הוא׳ ותרדמה נפלה עליו, ונעבור זאת, בכל יום ויום הניעהו ברגליו אנה ואנה, והריחו בריח אפיו להעיר משנתו ׳ וכאשר ארכו לו הימים ׳ ותוחלתו גמבה, וידע ני מת הכלב ׳ ויפן מפנו בדוח נשברה ונעלת נפש, וילך במסגרתו פעמים ושלש, הלוך ושוב׳ משתאה ומחריש, ואמר כן שב אליו, וישם עוד עיניו עליו בחמלה׳ וישא את קולו וינהום• ויתאבל על אהובו מאוד, ויתעב כל אונלאשרשס לפניו אדוניו׳ גס ני עשה מטעמים אשל אהב ויבא אליו׳ לא פנה אל האדון׳ ולא שעה אל המטעמים, ולא טעם מהם מאומה׳ דחתול האלון להוציא הכלב המת ממסגרתו, ולא יכול, ני האליה נצב עליו לשמרו, וכל הנוגע נו לא ינקה, וירא האלון כי לא יוכל לו, ויקח כלב חי אחר, ויעמידהו לפניו, (ני אמר בלבו, זה ינחמהו ויגהה ממנו. מזורו), ונראות האליה הנלב השני, קם נחמתו ויפול עליו וישסעהו׳ ויפן הבתרים לארבע רוחותיו, כי נעצב מאול על בחירו אשר רצתה נפשי בו, וימאן להתנחם רק מתרפק תמיד על דודו׳ ויגהר פעמים רבות עליו פיו על פיו ועיניו על עיניו ׳ ויקיזהו נין זרועותיו ויחבקהו וינהוס עליו׳ נהמר האב על בנו יחידו, ונאים על אשת נעוריו׳ ננה עשה האריה מדי יום ביומו, ומקן חמשה ימים וישנס אלוניו בבוקר׳ וימצא האליה מת שונו אלצה זלאשו על לאש הנלב ידידו לך אל הארי מלך החיות T T ולמוד מדרכיו ׳ אדם לחי ות 1 T T T t J י •י אהרן חאללע בההפא מהוו״ר מאלף )'V•