Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 259]

\ CH ( 48 ) *SS גני האדםומי׳שבותס, להרוגבמפמניהסמאדם עד בהמה, משוי עדשה" לא ישא לזקן" ונעל לא ימון׳ נל הקרב אליו יומת• האחה עשוי לבלי חת ׳ כי הוא נגול עז ועצום מכל חית השדה על פני האדמה, לפניויחללרכולם (ה), ושאתו מגעתם מקטנם ועד גדולם, אין עמך אליו בכל חית הארז ומי ידמה לו וישוה? מי לפניו יתיצבכי ילעג ויתקצף? דלתי פניו כי יפתח ויגל כפללסנו מי לאיילא? הן בתתו קולו ההולך למדחוק כקול דעם גגלגל ״ וכנהמת הים גזעפו. חיל אחזתם פייד ייעדה! מ׳ ינלנל מראיתו? עיניו ננדולי אש מתהפנים בחוליהם נלהט החלב המתהפכת, בלקיס ולפידים יהלוכו ונחלים בעלו מזס; שניו חנית וסרג, בהם עצמות כאפיקי נחושה יגלם וילקעסכאבק דק מל פני האדמה; בלשונו הארוכה מאוד וחדה כתעל מלוטש וחרב פיפיות׳ ילחך הבשל מהעצם, כלחון־השולאת ילק האדמה; בענותו תסמל שעדות בשלו כתורן על לאש ההר, ויעופפו אנה ואנה, בלי פרועת דאשווגוויתו׳ לארבע פאות השמים, הן יחפוז זנבו, ויגיעהו ננוע ראש שבולת מפני רוח סועה וסער, מי ינש אליו ויחי? גס לפעמים האדם חל מפניו• כי במלון אפו לא יחת מפני איש, ולא ישוב מפני חלב, לרעש כידון ישחק׳ ושופך בוז על בן קשת׳ וגס אס יסרבו עליו בעלי חצים, הכוהו פצעוהו ויניאו בכליותיו בני אשפתם, הוא נגינה אפו לא ישוב אמור ועורף לא יפנה׳ עד יפלח חן כבדו, ותשתפך עליו נפשו הן אלה־ קצות דלניו ׳ האלהיס עשהו שייראו מלפניו כל חית השדה, לכן לו הגדולה והגבורה׳ ולו יאתה המלונה על טלם * וגס נפשו יודעת זאת במאוד, כי גבה לנו בחילו'ויעניקהו נאוה׳ בהוד והדל יגמא אלז ולפרו תליז דאבה* ואולם נס בזלון לנו ונידו החזקה, נתן אלהים אותו לענות מפני בני האדם, ולהננע תחת נפות רגליהם, נאשר דבר ה׳( ו) , ומוראכם ומתנם יהיה על כל חית הארז: ני אם לו יתר עז ואומן, יתל נח וגבורה, «לא מלא ה׳ אותם בחכמה ובתבונה לחשוב מחשבת עלומים , לתפשו במזימות חשבו, וללנדו ברשת אשל טמנו לרגליו׳ נאשר שמענו גם לאינו מצנויס השחורים הנושים •יני האנשים האלה גבולי ציד, יום יום אורנים. __ ונפשם , (.ח)ל3ד השיל, סוס סיאור [נילפסערד] וקרן האף [ואזה אין] אשר יקשו אליי וישלמו, נס הרוזיר הקוצי [שמאנעלשוויין] ימלע נפשו ממנו, מנלתייהוליי לגשוו אליו ולהרע לו, מהשניםוצדיו וגם אימון המפגיעעל הארינמי״יל וודור ייייוו«מקום אאר אי״ה * . (C1 וראשי* v' ג׳