Mannheim
Compact Memory

Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 250]

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Bikkūrē hā-'ittīm
Volume
1826 - תקפ״ז
Date
1826-01-01
Page
[Seite 250] (sequence 250)
Language
Hebrew, German
Belongs to
journal volume
OCR quality
63% known words query
IRI
…/4782723-4784205--1732-4784456
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

*>♦ ( 39 ) *£ בהנהגת האכילה והמלבושים ויחר פרטי החינוך צמרם נמצצו דעו» שונות נפי שיקול דעת החכמים זה 3נה וזה בנה / ולא עלי ׳ הלשות להנדיע איזה מהם ינשד; מפני נמו שהודיתי מקדם שאין לי ידיעה פרטית בעצמות חכמת הרפואה ׳ ען! כן לא אדבר בענין זה נ״א נפי אשר יעלה על לוחי והנכון לדעתי׳ וגס זה דק על דדך קצרה/ כדי לצאת ידי חובתי, והמשכילים בעם, ילחמו בלחם אבירי הרועים הילדים הרכים לרגל המלאכה׳ כשרון המעשה , וילמדו מתוך דבריהם את משפטי החינוך, ובפרט נאשר ישימו על לבבם לדרוש תעל ספרי החינוך היוצאים לאור חדשים לבקרים׳ ממחברים נעלי חכמי לב כמו מהחכם (קאמזע) ואחוזת מייעץ, אז ילמדו דעת צדק משפט ומישרים בעניני הנהגת הבריאות בדרך אדונה ובבירור יותר מאומות ומוסנס ונהנסיון ומהחנמה, נמו שמדבר מענין זה החנם הנזכר בספרו חלק שלישי ורביעי בתחילת הפרקים, ני טובים דבריו מפנינים, ומתקבלים על הלב, כנעימת קול כינור המטיב נגן, וראוי לכל תשכיל החפן חיים ללנת בעקבותיו, לשמור מצותיו, ולנצור פקודיו לעשותם כתחילה כשיצא הילד מבטןאמו, יהיה מזונו מלב בלבד עד שתי שנים, לפי שהוא דומה למזג העובר, והוא המזון שהכין לו הטבע, ואס יאכילוהו מזון אחר ׳ אז יביאו עליו חלייס גדולים, לפי שהנח הטבעי סבו אינו מזק נל נך לעכל שוס מאכל; וצריך שיבחרו לו מינקת בריאה, ואבריה שלימים מנלמיני תחלואים הידועים, ולא תהיה כסילות ׳ כעסנית, או דואגת ונצורת לב, לפישרו^ הלב הוא סבה להפסד החלב, ולכן צריכה להיות בעלת מדות טובות י אמנם אס האם יכולה להניק בעצמה זסו הטוב והמועיל יותר, לפי שחלב האס דומה ממש למזון הילד כי הוא המזון שהיה נזון נו מרחם ולכן הוא בטבעו וכמזגו ממש, ובאמת עתידים *) האילהות ליתן את הדין על שעזבו דרכי הטבע ונהפכו לאכזריות, למסור שעשועיהם ניד נגדיות, למען תהיה להן הדוחה והתענוג, ני זאת מבוע הפסד הגוף, וזה מקוד רעת הנפש — * כתב אריסטו והמעורר על זה גם כן הרמב״ם בפרקיו להלכות דעות, יש אנשים ישימו עת אכילתם שעה ידועה, והסנילו עשות, אלא המשכיל לא יאכל אלא כשירעב ולא ישתה אלא כשיצמא׳ והדבר נאמד נג7ולי9 להזהיר על הקטנים• — ועול מטעם אחר ויותר נכון, מפני שאם יעבור העת לפעמים מבלי לאכול נשעה הקבוע, אז הילדים יתמרמלו ויתקצפו, והמכשלה קרונה להתמיד ההרגל במידות רעות המצרנות זו לזו, ובאחריתו יהיה סיבן׳ קשי עורף׳ נטייתו ורומו יהיו כחומה פרוצה אין מעצור למס מתקפנו *) Campe« allgemeine Revision 4ter The.il.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.