Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 228]

H2 ( ך1 ) « (נ) אומן השלשים אשל הלמ׳ד נהם ה״א עם אומן אשל הלמ״ד 3הסמ"ם(1)• (נ) אם הולאת שולש מה נגנין הקל כגל יוצאת לשני, אן* תהיה הוראתו נננין פיעל הפעולה ההיא נעצמה, אך חזקה נמדלנה, אשד מטעם זה ננוהו המדקדקים 3שס הכבר •! (ד) אס נמצא שולש פה נננה דק 33נינ< הפעילים, ולא נמצאהו נ3ניני הפועלים נלל, לא יהיה הטעם 3זה תמיד שאי אפשל להאמל 33נין א3, ני עם נתלהו לפעמים 3מה שלא היה מקום וזמן לנותגי ספלי הקודש לשמש גו, ושבכל זה היה מורגל גפי המדנדים לשון ענד נימים ההס* נוליד מזה*. (א) נהיות שהוראת שורש נחם 33נין נפעליפלדלג' טעמים, הא, חרטה נמו וינחם ה', והנ׳נחמה נמו וינחם יצחק. ויהיה לפ״ז ההוראה הכוללת מזה הננין, שהושב והוסר האיש הנפעל ע׳ייאיש אחל או ע״ידנר מה מדעה הקודמת נלנו לדעה אחרת (פאן איינער אילפת אבגע5יד.רט ווערדען)ונמושתרג'אונקלוס והב. שהוא נמו ושב נענלי, (ב) יהיה א״נ הוראת זה השורש נננין הקל(אף שלא נמצא, מטעם האמול לעיל הקדמה ד׳)' הסר האדם מד3ד מה והוליך אותו 'לדני אחד, או מדעה הה לדעה אחרת(יעמאנד 5אןאיינער איועע אב5יהרען)• (ג) ונזה יהיה דומה הודאת שורש נחם להוראת שולש נחה שענינו ההולכה ממקום למקום (ד) גס ענין נחום אבלים אינו ני אס להסיר מן האנל אלו הרעיונות המעלות זנדון מתו על לנו, ולהענידו לרעיונות אחדות המדחיקו' ממנו אנלו וצעדו אך נהיות שאין הצטעדות גדול מהצטעלות על המת, וצריך שקידה ד3ה להשיג 3זההתנליתהנדצה, ולהסיר מהמת א3ל רעיונות אנדתו השקועות מאוד ננפשו, לנן יסדו מנימי הלשון לשמש 3ו 33נין הנ3ל (ה) אמנם נל עוד שצריך שקידה ר3ה להניא את האיש המדונל^יו מרעיון לרעיון ומדנד לדבר סנדצה אצל המד3ר, או להסית או לפייס, או לפתות או לרצות, כגון ענד אל אלוניו להסיר _ ממנו כ ינ (ד) עיין זמירות ישראל יוצק שגי גרף ד׳