Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 190]

»» ( <181 ) *« להס׳ ואספת דגנך, האספו ורנאה אל עדי המנצל, או מתחת ממשליו יניס לממשלת היחיד, נמו נל האיז אני אספתי, או יודה שו3 הלנל למקומו הטנעי אחיי צאתו משס נמקדה, כמו אסוף ידיך, ויאסוף יגליו אל המטה, ואסף המצורע; או יורה לנד נוא לניס למקום אחד, אך לא ננחינת היותם זה אצל זה, רק ננחינת היותם כלם נמקוס אחד נמו האספו ואגידה לכס, הטעם׳ שאס היו קצתם מחון למדר משננו, ינאו החדרה, ני לא ידנר דק נפני צלם׳ ואמרי נואם שס כלס חזר ואמר‘, כקנצו ושמעו, שיתקרנו אליו ויעמלו זה אצל זה קנוציס למען ישמעו מוצא שפתיו ׳ והנה צהשתנלות קלה יראה האדס כי כל ההודאות האלה אשר לשרש אסף כלן נכללות נניאה אל סף הנית וכי יפה ישתתף השרש הזה הנגזר מן אל - סף לכל העניניס האלה, ויפה ינדל ממנרו שלא קבץ, הנאמר על התחנרות דנליס יניס ננחינת עמדס זה אצל זה יאם אמנם אני מגנה פחד המדקדקים הנורחיס מהוציא מלה מגזרת מלה אחרת אשר איננה משרשה, הנה מין זהירות אחר יקר נעיכי מאד, והוא ננזה נעיני רו3 המפרשים והמדקדקים, ואותו השליכו אחרי גוס - המדקדקים מנקשים נין מלה למלה אחרת אשר ממנה נגזרה׳ קרנת הלשון כמנטא׳ ולא ידאגו דאגה אס שתי המלות לחוקות זו מזו נענינןמעט או הרנה, ואני לא אדאג אס יהיה נמלה הנגזרת חסרון אותיות או תוספת אותיות על אותיות המלה אשר ממנה חוצנה, ואולם ארדוף אחרי קרנת העניניס, ואנקס לכל מלה גזרתה נמלה הקרונה אליה נטעמה, ואנוזל להוציא מלה ממלה אחרת אשר היא אחותה נענין ונכריה אליה למשמע אזן, יאנדח מלגזור מלה ממלה הלומה אליה נמנטא דמיוןשלם, וענין זו רחוק ייעכין זו מרחק ר3 ועצום וזשם בקר הוא מסלש כקד לפי הדקדוק, ונקרא הנקר נשם זה, לדעת המדקדקים, ני ננקד יתנקד כל לנר לאור היום ונאמין מה ענין הדרישה והביקור עם אור הנקר? האס לא יהיה הנקור והחפוש ג° כלילה? ואוד הנד יפה לנדיקה• או האין אור הנקר יפה לנו רק לחפש אחד האנדה, אשד על כן יקרא שמו מלשון נקור* ולא היה ראוי יותל ויותר לקרוא לו שם אשר תהיה הוראתו ני נו יצא אדם לפעלו, י*י יעשה רו3 מעשיו? ולא היה ראוי עוד יותר מזה לקרוא שמו הנאה לי זמן האור? אך כן הדנר, לני אותר לי׳ שם בקר נגזר ממליציו Vfä איור, כלשון הכתוב אז ינקע כשחל אודך, ומן השם הזה בקר יגזי אחר כן הפעל בקר ׳ אשר תחלת הודאתו היתה הראיה בכל נסר: לחזות גנועם ה׳ ולנקר נהינלו, להראות שמה ננקד כנקר, ומזה נקוו מולי© \