Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 165]

SM («64) שתי הבדלות קלון חרפה בוז ביושת נלמד. י מש ^שיש משש אחד פאזל לפתות השגת והתהלה, אמדתי אשימה נא לפניך מדל« לשונות הנושת והחלפה, ואס אמנם לא מצאה ידי למלוא הפרם נין נל הלשונות הדנים הנמצאים נספרי הקדש נענין הזה, הנה לא אחלל מתת לפניך המעט אשר השיגה ידי; והנה לפניך הנדלת חמשה מן הלשונותהאלה, הלאהמס: זקלון,חרפה, בוז׳ בושת׳ בלמה׳ שני השמותהראשונים, אנות; ושניהאלזדוניס תולדותיהם: נושתמוללה לקלון, וכלימה תולדה לחרפה: ובוז נם הוא א3, ולא יוכל להוליי 3ן: ועמה אפרש* הקל1| הוא הסך הכבוד, ני הנננל, גדול וכבל פעיני וזנרו, והנקלה׳ קל נעיניו; ושם קלון נאמר על כל הסימנים שאלם רומז נהם לחנרו ני קל הוא נעיניח שנעת קלון מננול• החרפה י T; V קשה מןהקלון׳ ונאמדת על החרופים ועל הגדופיס, ואין ענינה גלל ,(vtrgogns) רק נמו לנל צולרי הייתי חרפה, חרפת ננל אל תשימני, ועם קלון חרפה(ני קשה היא מן הקלון) זנוד חרפתך מני ננל נל סיום, וכן ני חרפה היא לנו, הוא לני המניא עלינוחרפה׳ ני נל זרע אנרהם יחרפונו׳ נתמנו את נתנו לאיש אשד לו עילה* הבושרז T היא ההרגשה שהקלון מניא נאדם; אס אלם מקלה אותי אני נום, והנושא תנא נס נן פעמים לנות, נאדס שלא נעשתה עצתו, ותוחלתו ננזנא׳ <♦ ידע היותו נקלה נעיני חנריו: ויכלו ננופת ימי(כי היה לשחוק נל סיום), הונשת כיום את פני נל עבדיך(גלית שהם קלים בעיניך, עלר? ינושו), כי נושתי לשאול פן המלך מיל ופרשים(ני ידעתי שאם אשאל ממנו׳ אקל נעיגיו): בושו ני נטס, נך נטחו ולא נושו, ינוסו נל.עונדי פסלי חולתס רניס, נאמרים נהנז3 התוחלת, ונן יעצת נושת לנימך(עצהסלא תקום), ונן הוניש רגן(כאלו הדגן היה מקוה למת ל3 תנואות, ועמם ינוש, ני מזנה תוחלתו) ׳ ונן ולא ידע עול נושת, לא ילע שלא תקים עצתו• הבלטה היא ההרגשה, פהחרופיס מניאים נאלם; והיא קש& מן הקלון: וגדול נחה של נלימה, על כי על הדונהנכלם מתמנא, יהי6 ידא מהמראות לבני אלס: הלא מגלם שנעת ^מיס (הסגל), נאשריתגננ העם