Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 153]

&* ( 15a ) KI התרעמת ידוי, על קצור אגדתי הקודמת, אולי מתלונן 6«גם אחרת על אריכות אגדתי; אך מס מצעק אלי? נן משפטך > אתה חרצת י ידוע יהיה לך ידידי ני נא לילי גימיס שענדו קונטדיס שיח יצחק לי' יצחקסטנאג, על הגדת ליל פסח׳ וראיתי כי השתדל החנם ההוא לנאד הגדלת הלשונות הנרדפים הנזכרים נהגדה: להודות להלל לשנת לפאר לממס, להדר לנרךלעלה ולקלס, ואראואמנונן נדנדו, ולא ישרו נעיני; על כן שממי פני לחוות דעי אף אני ואולם, ילידי , ראיתי להניח שני הלשונות לעלה, ולקלס, יען וניע! הדאשון איננו לשון מקיא. והשני איננו לשון ענרית, ני אס ידנית / והוא נגזר מן DlSp שענינו נלשון ההיא יפה; והנחתי גם נןמלת לחנים / ני מקומה נהנדלהאחל® עם שאי לשונות הגונה והרוממות ותחת זאת הכנסתי לשון כבוד י יופניקרנתו עס לשק הדור, ועמה, הטה, ידידי/ אזנך ושמע איי אשל ישים אלהיס נפי נהנדלת הלשונות האלה שרש הלל הוא הפשוט מנל חנליו אשר הנאתי הנה, ועקר הנחתי על ספור המעלות, יהיה זה בכל דדך שיהיה/ ואין זה צריך ראיה ולא נאור כלל־ שרש שבח עקר הוראתו הוא על השקטת שאון, נענין שנאמר משני® שאון ימים, נשוא גליו אתה תשנחס׳ נל רוחו יוציא נסילוסנם גאחול ישנחנה; ולשון נאחור ישנחנה יניאני להאמין ני אולי נגזר שיש שכח מן שב אחור, כלומר שקט ושנת * ויהי מה, הושאל אחר נן השי® הזה להורות על המשקיט פאון מחרף ומגדף, וזה נהגידו תהלות האי® המחורף; והנה שרש שבח קרוב גענין לשרש הלל, אלא שהמהלל, מאליו המעורר להגיד מעלות האיש הנננד והמשגת, קנאתו עורלתהו להגיל מעלותיו, למען הסיר מעליו משואות מוציאי לנה׳ הלא מראה קהל®' ננואו לספר יתרון המתים על החיים׳ אמר ושנחאני את המתיס שניי מתו מן החיים אשד המה חיים עדנה; כלומר׳ אף על פי שנל העולם אומרים חילוף הדגלים ׳ הנני מחזיק נלעתי, ורוצה אני להשקיט תלונו® גני אדם נגל המות: ונן ושנחתי אני את השמחה, נלומל, אף על אי שדרג נני אלם יגעיס לאסוף הון, אני מאשר את השמחה ומהניל א® העמל• ונן גלול הוא אומר ני טוג חסדך מחיים שפתי ישנחונך׳ נלומי אף על פי שמחשנת נני אלס ני אין שום טונה נמלה מן החיים (אשי על ג; התולה אשר לנדה כלשון נני אלם אמרה את החיים ואת הטוי'אי* «מות ואת הרע). אני אומר ני טון חסדך אפילו מן הסייס,