Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 140]

(39‘ ) ♦« דבר בענין השיר ♦ השירה מקת אלהי ההד׳ נתונה בחמלה רפת לכל מץ האדם כלו; חבו־ה נאמנה היא לו בכל ארחות החיים ופגעיהם השונים והרבים ׳ ואין גוי אחד בארץ למקטון ועד גדול. אשר לא תצלח עליו רוח השירה , ותחל לפעם!־ בעתים מעתים שונים: ביום טוב כאשר תחל נר השמחה עלי אחלו, הצוק השירה חן בשפתי האדם, והיא פורט על פיה את אשר רחש לבו בדברי נועם והלל. וביום רעה בצר לו, ישפוך לבבו בילל אנחת ותפלה לאלהיו, ורוח לו, בהגיה התקוה חשכת נפשו ׳ והבטחון!אמץ לבבו, כן הוא בכל עמי המוסר בע.לי מדות נכוחות, יכן הוא בכל עם פרא בכל פאתי הארץ ואייה ■ כל הגוים ללשונותם באייהם ומושבותם, השירה על שפתם; בה יספרו דברי ימיהם וקורות אבותיהם, מעשי תקפם וגבורתם, מאז הוסדם לגוי - ׳ויהללו גאון תפארתם ׳ וגבורות מעשיהם, בלשון מדברת גדולות; בה יעוררו לב חניכיהם ביום קרב, כי יצאו לקראת אויב לערוך מלחמה, יהללו הגבורה והנצח׳ ולנוכח עיני תופשי המלחמה!!שירו גדולת אבותיהם ועווו לבם לבלי חת ביום הרג רב. גס כהתעופןז חרב האויב על ראשיהם, ואשפתו באזניהם י1ךנה• - בהולד להם בן ובת *> או ביום חתונת בניהם׳ גם או ירחש לבם דברי שיר חשק ודודים, ובטוב לבם כן יזמרו במחולות וייטיבו נגן; בלכתם לצוד ציד *e היד, יעוך, השירה הולכת עמם. והיא תשיחם; ובמות להם 0ת למקטון ועד גדול, יהמה כחליל לבס , ושפתם עד מהרה ארזם לספוד ולבכות. לשבדז את המת, לספר תהלות 0עלליו בעוד לכתו עמהם תחת השמש י שם ימנו מפלאות ^_ אשרו י5( ימס ל! אמנו סרה ד3ר גוו! על אודות רנה סנולד לה , לאמור : צוזוק , עסה לי אלהיס וגוי• עיי( הנאור סם* *י) ומזה המי! לדעתי התחלת,הסיר: «ננמרול גגור ציד'