Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 138]

HS ( ל13 ) 52H הזקן והסותי זקן בא בימים הלך היערה לבקע עצים ויחי כי חטב ויאסור הגזרים יחדו" וירימם על שכמו וילך בלכתו התאנח; כי רב ממנו הדרך והעצים כבדים עד מאוד 4 ויהי כי כשל כהו לסבול עוד ׳ וישלך המשא מעליו, גיניחהו ארצה וילך לו, וישב מנגד ויקרא: מוך מות ז■ הוא טרם כלה לקרוא,והנה המות לפניו, וישאלהו לאמור: ׳-מה אתה מבקש ממני' י ויחרד הזקן חרדה גדולה עד מאוד ויאמר: "בי אדוניו הואילה נא לעזוב עמי! כי כבד ממני המשא"! אץ אדם בארץ אשר יבחר גאמת;מות מחיים־ השועל והענבים שועל אחד ראה אשכול ענבים בשולים בשריג גבוה ורם; ויתאו תאוה .עזה ׳ ויתאמץ בכד כהו להשיגו ולא יכיל׳ כי גבה האשכול ממנו עד מאוד• ויהי כי לא'יכול, וילך ויאמר: ״אין נפשי אל הענבים האלה. בוסר המה״!- כן דרך כל מתאוה דבר אשר לא ישיג׳ לאמור: *נבזה ונמאס הוא, אין נפשי לרי השוד החמור והאריה. השוד והחמור נדונו ימים רבים ׳ ואיש איש מהם התחזק לאמור: לי יתרון החכמה , ואנכי לבדי נבונות♦ ייה* כי ארכה המריבה ביניהם, וכל אחד עמד על דבריו, ’ ייאמרו: עתה אין טוב כי אם ללכת אל האריה מלכנו. יוזוא ישפוט שפוט ויוכח בין שנינו ׳ ואת החכם ויקרב אליו' ולא אחר הזמן והמה הקריבו את משפטם לפניו־ וי1זיאך שמוע שמע המלך את דבריהם ׳ ויפן בלעג ובוז ייאמר להם: שמעו משפטי אשר חרצתי׳ הנכם גם שניכם אוילים חדלי כל דעת ובינה! השמש