Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 39]

&* ( 33) *a אין נזונ ני אס לגרשם מתוך האדן, וילכו להס אל אשי יהיה מחם ללכת; הס הס אשד נאחזו •נמדעה אבותינו והס יגורשו נגלל הדני הזה ורק ביושבי צור וצידון לא חל החרס הזה, ני המה לא הסיגו גבול y וישנו להס נאדצם על ספת היס צפונה ־ וגס הננעניס האלה היה לאל ידם להמלט על נפשם', אס עזנו הארן, והלנו מפני בכי ישראל אל אדן אמדת 5 ורנים מהס עשו נן׳ והלנו אל הצורים והצדוניס ומשם יצאו על פיהם לשנת נאדן אפריקא י כ1) צלה ה' למחות את זנד עמלק/ ולא יהיה לו שס ושארית על סני האדמה, בגלל אשר נלחמו ניוצאי מצרים באין נל סנה ישרה / ולא שמו על לג ני חלשים הס ולא חמלו ועוד אחרת כי מעשה העמלקיס ( אשר ישנו נערב הסלע מנגב ארן ישראל) היה לגזול ולחמוס נל אשר יענוד דרך ארצם, ולא יהיה לישראל תקומה ושלום, כי אם באבדן השנכים הרעים האלה, ולא תהיה להם שארית על סני האדמה ג) נעון אשר לא קדמו נני עמון ומואב אתנני ישראל נלחם ומיס / ושכרו את נלעס עליהם לקלל, ונס הזנו המואניס אותם אחרי הפעור והנשילום למדוד נאלהיס רלנס, לא יבואו נקהל ה' * ולא ידרשו נני ישראל שלומם וטונתס נל הימים• •אך בכל זאת צוה תשה על נני ישראל לנלי התגרה נעמון ומואג מלחמה ובני ישראל עשו נדנד משה ולא התגרו מלחמה עד אשר יצאו המהנדאשונה לקראת ישראל נמדג♦ ומלחמת מדין מצוה הימה, לקחת נקם על דבר אשד התקשרו עם המואניס להלחם בישראל, וטמנו להם פח מוקש על דנר פעור, ונזני 5מ צור נשיא מלין ד) לא צוו נני ישראל'להלחם נאמולי, ני לא היתה לאמורי מלק ונחלה בכל המעלה אשל הימה מורשה לאנותינו, לק אחדי אשל יצא סיחון ועוג לקראתם: ולא נתנם לעבוד בגבולו, התגלה ישראל נס מלחמה ולקחו את ארצם מילס, ויאחזו נארצו, אשר לקח ממלך מואב הראשון מענר לירדן מזרחה Qlf יתר העמיס נתן ה׳ את ישראל לנדות נלית, ולנן נדת דוד נרית עם מלני צול וחמת, ושלמה אחדו החזיק ננרית אביו, והוסיף עוד לנרות נלית עם מלך מצרים• והחשמונציס נימי נית שני אחרי הנותס את אנטיונס גרמו גס המה נלית עם הלומים ואף ני אשר הוכיחו הנניאים את מלכי דורס ננרתס נדית עם מלכי העמיס ׳ לא הוניחוס נמועלי מעל נתודת משה ונמפילי מצותיו, נ׳ אס נקטני אמנה ונטחון נה׳ מלים, ונמניאי רעה על עמס ואדצס נלנד הנדת האלה ונעינינו דאינו